Rapoo- It solutions & Corporate template

אתר הנצחה ברעם
יהי זכרם ברוך.

דף הנצחה לרון ישראל ז"ל
(30/10/1925 - 26/10/2012)     (  -  )

ישראל רון קורות חיים

ישראל רון נולד באוקטובר שנת 1925 להוריו יוסף אנדרש ורוזה רוט.
אמצעי לאחיו הבכור פרי ואחותו הצעירה אוויקה (חווה).
הוא נולד בהונגריה בכפר קייטלק, בו מיעוט יהודים. האב היה סוחר והם התפרנסו בדוחק.
כשהגיע ישראל לכיתה אלף, אמר לו המורה שהוא אינו כמו אחיו, (שהיה מצטיין), אמירה שקבעה את יחסו ללימודים ולבית הספר היסודי, שהשתנה לטובה כשהגיע לחטיבת הביניים בה הצליח.
בגיל 15 ישראל החל ללמוד מסגרות מכנית במפעל ששילב מנסרה וטחנת קמח, בה העובדים היו קוראים לו: "יהודון". הוא עבד 15 שעות והיה חוזר לבית דודתו בו גר, מלוכלך בשמן מכף רגל עד ראש.
בשנת 1944 הגרמנים כבשו את הונגריה והיהודים הוכנסו לגטאות, ישראל הוצא מהגטו לעבודת כפייה בה עבד כמסגר מכני במפעל ביטחוני מה שהציל אותו מהגעה לאושוויץ.
מתקופת המלחמה נשארו לו זיכרונות נוקבים. פעם אחת נתפסו כמה נערים, והוא ביניהם, הם הוצמדו לקיר מול קנה הרובה, ונשאלו: מי יודע לתקן אופניים? ישראל הצביע והוא הוצא מהשורה.
אחרי המלחמה, ישראל חזר לביתו הריק, פגש את הכלב אותו האכילו השכנים. הוא ניסה להשתלב במפלגה הקומוניסטית אולם הבין שנשאר יהודי.
יחד עם אחיו שחזר החלו לחפש את זהותם והגיעו לציונות. בהמשך נפגש ישראל גם עם אימו ואחותו שהשתחררו מאושוויץ.
אביו נספה באושוויץ.
ישראל אמו ואחיו, עלו לישראל באוניה "כנסת ישראל", שהגיעה לחופי הארץ, אך נוסעיה הוגלו לקפריסין.
בערב חתונת בנו עמי עם ענת בת להבות-הבשן, התברר שרב החובל של האוניה הוא אביה של הכלה!
בקפריסין היה ישראל 11 חודשים, ושם הכיר את גרטי אימו של עמי בנו הבכור שנולד בשנת 1948, הקרוא בשמו המלא "בן-עמי" ע"ש מפקד בשיירת יחיעם.
בקפריסין התגלה ישראל ביכולותיו,יוזמותיו וכישרון ההמצאה והאילתור שלו. חרף התנאים הקשים, הוא הצליח לבנות מחרטה ליצירת כלי שחמט, שתחילתה גלגל סקט, תמורתו שיעבד את מנת הלחם והתפוזים שלו במשך שבועיים, הוא בנה מקלחת, ותפר בגדים מבדי אוהלים בריטים.
בקפריסין הוא גויס להגנה וחלם עם חבריו על הקמת קיבוץ "ספיח", הוא בית קמה.
במלחמת 48, מלחמת העצמאות, ישראל השתתף בקרבות בגליל בגזרה שבין צומת כוח לצומת חירם.
בשנת 1949 היה שותף בהקמת קיבוץ בית קמה בנגב, בתנאים חלוציים וקשים, והיה נלהב ומסור.
עמי בנו זוכר איך בישל חוגלות וזרזירים שקיבל משאול, שומר השדות שצד אותם.
בבית קמה גידל ישראל את בנו עמי במשך כ- 9 שנים. בהמשך ישראל הכיר את אישתו טובה, שצרפה למשפחה את בנה חגי. בשנת 1960 נולדה ביתם איה.
איה נולדה עם שיתוק מוחין וישראל התמסר לטיפול בה בכל מאודו. כעבור 14 שנים, חלתה טובה בסרטן ונפטרה.
בבית קמה עבד במפעל לציוד משרדי. תקופת עבודה משמעותית הייתה בתעשייה האווירית, בה הוערך מאד בשל תרומתו הבלתי מתפשרת לפרויקטים ביטחוניים של התקופה. כישוריו היצירתיים והטכניים באו לביטוי בפתרונות איכותיים ועבודות מורכבות.
בידי אומן ובדרך מקורית יצר דגמים קטנים לתערוכה שהוזמנה ע"י התנועה, שאמורה הייתה גם להמחיש את התעשייה בבית קמה. הוא יצר תבניות מעץ, התיך מוקשים מפוצצים, יצק את האלומיניום לתוכן ונוצרו הדגמים של המכבשים והמחרטות, ששמורים עד היום אצל בנו עמי.

בשנת 1979 הכיר את אלוירה ולאחר תקופת חברות בה גם גרו כחצי שנה בבית קמה, באו לברעם ולפי דברי עמי וענת אישתו: "חייו הטובים החלו". בגיל 54 הוא קיבל משפחה במתנה: את אלוירה, יאיר, הלל, ניצה ובני משפחותיהם.
הוא היה אחראי על הטקסים המשפחתיים, ימי ההולדת והשמחות. בביתם החם והנעים היה מיזוג גלויות קולינרי בין האיטלקיות להונגריות. מדי שבת המשפחה התכנסה לארוחות משפחתיות מעולות.
בברעם השתלב ישראל באלכם, בבית המלאכה, מחלקת תבניות, מחלקת מתכת אותה גם ניהל. ישראל הצטיין בהכשרת צעירים בשיטת "המאסטר והשוליה", כפי שהוא עצמו למד. הוא העניק יחס אבהי מיוחד ולא אחת הרגישו הצעירים שהוא "אבא מספר שניים" שלהם.
הוא נהג לומר: "אתה תעשה ישר, עקום זה ממילא יצא!" ובגירסה נוספת:
"תמיד תעשה בדיוק, ממילא זה יצא בערך!". הוא היה אשף ההתייעלות, הוא לא רק יצר חלקים אלא בנה מתקנים ליצור החלקים. תמיד חיפש פתרונות טובים יותר.
כשהגיע לברעם, הביא מתקנים ומכונות שיצאו משימוש בבית קמה, הפיח בהן חיים והשמישן לעבודה.
בימים ההם, לחברים שנסעו איתו באוטובוסים לבחון מכונות חדשות, זכור איך בדרך היה מפליא בסיפוריו על פרקי חייו השונים והמרתקים.
ישראל היה אומן בפתרון בעיות, אהב והיה אהוב, הוא היה כתובת לתיקונים ובעיות ופסיקתו הייתה המילה האחרונה.
הוא פיתח קשרים אישיים מיוחדים, היה מאד מוערך גם בתחום המקצועי וגם האנושי, הוא היה אדם בעל אישיות חזקה ובעל כוח פיזי, היה עוזר למוסך, למסגרייה, לבית אריזה, למטבח ולכל פונה, ללא משוא פנים ובנעימות.
בראש השנה האחרון הוא הוזמן להרמת כוסית במחלקת מתכת וכבר לא היה אותו ישראל, ובכל זאת, הוא קם, לחץ ידיים והיה אופטימי כדרכו תמיד.
ישראל הרגיש שהוא חלק מהסיפור הגדול של העם היהודי, הקמת מדינת ישראל, ושותפות בתנועה הקיבוצית. הוא השתתף ותרם כיכולתו ונהג לומר לנכדתו "שגם אם בצבא היא יוצרת בורג אחד זה משמעותי!".
ישראל היה בשלן מומחה ורוקח ריבות ויינות בהם נהג לכבד את זולתו.
ישראל היה שורד, תמיד היה לו בשביל מה. במהלך חייו הוא התמודד שוב ושוב עם קשיים גדולים, בילדותו ונערותו בצל ובתוך המלחמה, בעלייתו ארצה, בקפריסין כבחור צעיר, בהקמת קיבוץ בית קמה, בהורות ייחודית, בהקמת משפחה, בעבודה חרוצה.
הוא היה בעל חזון, אמונה ויכולת הגשמה. בחייו הוא זכה לממש את כישוריו ויכולותיו המיוחדות, הוא התמודד עם האתגרים והייסורים הקשים שפקדו אותו במהלך 87 שנות חייו.
ישראל ידע לשרוד ולא ידע לוותר. תמיד היו לו תוכניות, היה אופטימי, והיה אומר שאחרי מה שהוא עבר במלחמה בנערותו, שום דבר לא קשה.
הוא היה משקיע ומתמיד ולא ידע לחפף, אצלו לא היה "בערך", הכל היה פרפקט.
ישראל יצר יש מאין, מעולם לא הסתפק בתוצאה העכשווית, תמיד הרחיב וראה למרחוק .
יחד עם כישרון העשייה המיוחד שלו הוא ניחן גם בכישרון סיפורי גדול. הוא אהב לשתף ויצר קשרים מיוחדים עם חברים רבים, גם כשסיפר על דברים קשים, היו משולבות בדיחות טובות, הומור ובת- צחוק.
הוא רקח את חייו באומנות, כמו את ריבות המשמש והדובדבנים, החמצמצות- מתוקות, למי שזכו לטעום או לקבלן מידיו הנדיבות והטובות והמחבקות.
בשנים האחרונות חלה ישראל והתמודד באופטימיות על מחלתו, משפחתו הייתה לצידו, אלוירה אישתו סעדה אותו באהבה ובמסירות יחד עם בני משפחתו ודיווקר.
ישראל, שתמיד תמך וטיפל זכה להיות אהוב ומטופל ומחובק עד יומו האחרון בביתו.

יהי זיכרו של ישראל ברוך.




הוסף



< חזרה לאתר הנצחה
baram abc
ab מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות