דפי הנצחה

זהו זמן פרידה ,
זהו זמן פרידה אמא, כי שירת חייך מסתיימת היום.
זהו זמן לכבות את האורות , להוריד את המסך , לנקות את האיפור, לרדת מן הבמה ולפנות מקום .
כי הבמה היא חייך, חיית במה הנך. אז למה לא אם אפשר להפיק איזה דרמה טובה , גם ביום מותך.
זהו זמן פרידה מחותם ההיסטוריה אותו הותרת, חלוציות תמיד, ההולכת איתך. מדינה , קיבוץ, מה
לעשות, כבר פורק הפלמ"ח.
זהו זמן פרידה מן התובענות, מן הכאב והאכזבה , מן הציפיה , ממה שיהיה , ממה שהיה.
זהו זמן פרידה מביתך בכפר גלילי קטן, שטרם נגעו בו סימני הזמן.
זמן פרידה ממך אמא, אישה , אידאולוגית, סוציאליסטית, אבל תמיד באופן מידתי. עולם ישן לא
החרבת, היכן שלא היו אנשים "השתדלת להיות איש", אף פעם לא שכחת את המשמעות של להיות
יהודי.
זהו זמן פרידה מרוחך החופשית, מחוכמתך הרבה , אהבת היהדות, התרבות, ידיעת הספר, רוחב
ההשכלה והערך. איתי זה תמיד נשאר, תמיד יהיה לי כצידה לדרך.
זהו זמן פרידה מזיכרון ילדות. את מקריאה לי את "דליה נוסעת לקוטב הצפוני", לי קראת פושקי
הדב. את שומרת לילה , משאירה לי סימן, פתק קטן בו כתוב, "בוקר טוב ילד טוב".
זהו זמן פרידה מאהבת האדם שבך, אהבת החינוך, לכל אדם באשר הוא אדם, לך חמלה וחסד.
זמן פרידה מחדות המחשבה פורצת הדרך, המרידה במוסכמות, הלשון הצולפת.
זהו זמן פרידה ממשיכתך אל החדש בעולם הגדול , הרחב, הפתוח. אל שירי החיפושיות, אדית פיאף,
בוב דילן עם התשובה הנישאת ברוח.
זהו זמן פרידה מיצירתך , שיריך, מחזותיך , אותם עיבדת וכתבת וביימת ותיקנת את הכתיב. שלג
בסיוון, במחיצה אחת, נעלי הזהב, פעמוני אביב.
זהו זמן פרידה מתלמידיך הרבים , שפעם היו נערים פוחזים , היום זיכרונם לא שכח. את נגעת בהם,
סימנת להם שבילים, בהם ילכו אחר כך.
זהו זמן פרידה מסימני הגיל, מקומתך שאולי טרם שחה , הקמטים, השיער המאפיר, מ מכאובי הגוף
ההולך ומזדקן ומרוחך ההולכת ושוכחת.
כחייל משתחרר , הפושט את מדיו, מחזיר ציוד בתום שירות. את גוזרת עכשיו חוגר ויוצאת היום
לאזרחות.
תמו השורות, אפשר להביט אחורה בסיפוק, נגמרה ההצגה . הטי אוזנך אל ה תשואות בחיוך,
השתחווי אלינו הקהל בקידה אחרונה, עכשיו ה זמן לפרוס ידיים מעלה ו לומר תודה .