|
|||||
קורות חייו של אבי לאופר יקירנו
אבי לאופר נולד בשנת 1964 בן בכור להוריו וונדה ויענקלה ז"ל יחד עם אחיו התאום יצחק ז"ל שנפטר בגיל 6. בהמשך נולד אחיו ערן. הוריו היו ניצולי שואה ממזרח אירופה, והם גרו בנתניה. אבי התחנך ב"חינוך ים תיכוני", לא התחבר לבית הספר, אלא לים, עליו אהב לגלוש – אבי היה אהוב בכיתה וגם עשה בלגנים... פעם אחת כשאבי לא היה בבית הספר, הוצג חוג ימי, התלמידים מייד המליצו על אבי לחוג, המורה סירבה כי אבי עשה בלגנים, הילדים התווכחו איתה ולא וויתרו ואבי זכה להיות בחוג... הוא התגייס לצבא ושרת בסיירת "שקד". השרות היה עבורו קודש, ערך שהעביר גם לילדיו. אחרי מלחמת לבנון השנייה הוא קיבל דרגות קצונה, הוא היה פטריוט ולוחם - בעודו בצבא, בשנת 1984, פגש את קרולין בקיבוץ חורשים כשבאה לביקור מצרפת. כסיים את השרות, קנה כרטיס ונסע אליה למארסי. הם התחתנו וחיו בפאריס 7 שנים. בפאריס למד צרפתית, עבד באמריקן אייר ליין למד גרפיקה וציור, התחבר ואהב מוזיקה צרפתית וטלויזיה צרפתית - בשנת 1994 נולד בנם הבכור לוקה, בשנת 1998 נולדה לני ובשנת 2002 נולדה לירון . בשנת 1999 עלו לישראל, ישירות לברעם. אבי עבד במטבח, בבית אריזה, במדגה, במטע, באלכם, למד ועבד ברכיבה טיפולית, והיה נהג בריאות. בנסיעות איתו התגלה כנהג מסור ואכפתי, בכל שעה הוא היה נכון לכל משימה ונסיעת בריאות, בנעימות ובשמחה, היה כף לעבוד איתו ותגובות הנוסעות והנוסעים היו טובות וחיוביות מאד - אבי וקרולין נפרדו ונשארו בקשר טוב, אבי אמר לילדיהם שהיא החברה הכי טובה שלו – אבי היה מסייע לה, עוזר וקונה אם חסר משהו - לאבי היה לב זהב והוא היה מסור למשפחתו ולחבריו. אבי היה אומר את האמת שלו ישר ולעניין, הוא היה עקשן ולוחמני לעיתים, היה עצמאי וחזק באמונותיו, ולעיתים נכנס לעימותים - אבי אהב את הטבע, אהב לעבוד בחוץ, אהב את המרחבים, את הים, את הנופים הצפוניים, אהב לרכב על סוסים, היה רוכב בשבתות עם לוקה, היה משלב בין אהבתו הרבה לבישול ולטבע, לירון זוכרת שקשוקה מיוחדת שהכין להם בשבת, בחמש בבקר, על גזיה, על יד הסוסים... אבי אהב לבשל, כל חביתה הייתה משהו, בבקרי שבת ובמוצ"ש היה מזמין את המשפחה לארוחות נפלאות ומושקעות, הוא היה אבהי, ילדיו ידעו שתמיד אפשר לסמוך עליו – לפני שלוש שנים פגש את ריקי, בת זוגו מת"א, הוא ניסה לשכנעה שברעם זה לא רחוק... לקח לו זמן והוא הצליח... לפני שנה חגג את יום הולדתו עם ריקי בקוקיה, בדפנה, בדרך שוחחו על דרגות של חברות, הוא היה חבר נפלא לחבריו, וגם לריקי, מעבר לזוגיות, הוא היה החבר הכי טוב... לפני כחודשיים, באו ילדי ריקי לבקרו, הוא צחק ואמר: לא חשבתי שאני אעשה עוד תא משפחתי... בשש עשרה ליוני 2018 בישר אבי לבני משפחתו על מחלתו, מאז הוא נאבק על חייו. אבי עבר טיפולים שונים, גם חדשניים - הוא דיבר בפתיחות ובלי בושה, היה אופטימי ואמר "לכל אחד יש את המכתוב שלו", וזה שלי, ויהיה בסדר. לא היה דיבורי מסכנות. הוא השלים עם המצב אבל לא ויתר כמעט עד הרגע האחרון – קרולין, הילדים וריקי, סעדו וליוו במסירות את אבי עד ימו האחרון, בנדיבות ובשיתוף מעורר השראה - אבי הוקיר תודה והודה על התמיכה והטיפול לצוות הרפואי, שהוא היה חלק ממנו, כנהג בריאות נהדר – יהי זיכרו של חברנו אבי ברוך - | |||||
 |
הוסף |
|
|
|
|
|
|
|
|
| ||||||||||||
|
