דפי הנצחה

קורות חיים של יוחי כהן

יוחי נולד בשנת 1935 להוריו ברטה ורוברט קון בוינה.
בשנת 1939 ברח האב לשוויץ ויוחי ואימו הצטרפו אליו בהמשך. האם נשאה את יוחי על ידיה ביערות ותוך כדי תלאות רבות.
בשוויץ האב עבד כטבח ובהמשך עבד עם שטיחים ולמרות שהיה עיוור צבעים, זכר בע"פ את כל הצבעים...האם הכינה ומכרה מעדנים. בשוויץ נולדה אחותו רותי למשפחה החמה.
בגיל 10 הצטרף יוחי לתנועה (ברית הצופים), אז פגש לראשונה את מימה. בהמשך הוא עבר לשומר הצעיר ומימה עברה בעיקבותיו.
הוא הקים קן שומרי בברן, למד מסגרות והכשיר עצמו לעלייה לקיבוץ בישראל, תוך עבודה עם כלים חקלאיים.
ביוני 1957 עלה יוחי לארץ לקיבוץ ברעם, במסגרת גרעין "משעולים", מימה הצטרפה אליו לאחר כשלושה חודשים.
בינואר 1958 הם התחתנו בברעם בחתונה קיבוצית (עם עוד שלושה זוגות...) לאחר חברות ארוכת שנים והקימו משפחה. עמוס נולד בשנת 1958, גולי בשנת 1962.
ליוחי ומימה שישה נכדים והקשר איתם אוהב, חם ומעורב.

יוחי ומימה טיולו המון, מה שהחל כיוזמה פרטית הפך ברבות השנים ל"טיולי יוחי", מהם נהנו רבים מאיתנו. יוחי אהב מאד את הארץ ואת ידיעת הארץ, בנוסף לטיולים הוא למד וחקר.
יוחי ומימה טיילו גם בחו"ל, יוחי היה מכין את המסלולים בדקדקנות ובהשקעה גם תוך גלישה באינטנרנט.

בברעם עבד יוחי במסגרייה, ריכז את הרפת, היה מראשוני אלכם, הקים את מחלקת האלקטרו-ארוזייה אותה פיתח ובה עבד שנים רבות, בקפדנות, דייקנות וביקורת. דברים שהתאימו לאופיו ודרך עבודתו המסורה. באלכם הוא השתלב כאחד החברים שהיה להם רקע בלימודי מתכת.
שנים רבות עבד בבית אריזה, עד הפנסיה וגם לאחריה. הוא ריכז את המיון המוקדם במערך הישן והכניס את המערך החדש. הוא היה מסור לעבודה בצורה בלתי מוגבלת, אופיו השוויצרי ניכר בדיוק וקפדנות מוחלטים, הוא עשה הכל בצורה מושלמת.
היה ידוע שאם יוחי נמצא יהיה בסדר, שאפשר לסמוך שהכל יהיה מדויק ועל הצד הטוב ביותר.
יחד עם זאת, עבודתו התאפיינה גם בגמישות, הוא מילא בקשות מיוחדות, היה נכון לשינויים באווירת צוות וברוח טובה.

בברעם מילא תפקידים רבים ביניהם: מזכיר הקיבוץ, ריכוז ועדת צריכה, ריכוז ועדת צעירים, ריכוז קניות, אקונום ועוד.
בשנים האחרונות היה חבר ברשות הרווחה והיה שותף פעיל בדיונים בדרכו המיוחדת, בצורת דיבור אופטימית, מתוך ראיה פשוטה ונקיה, מלווה בחיוך וצחוק אופייניים.

יוחי אהב מאד ספורט, הוא ומימה היו הגרעין הקשה של שחייני החורף והקיץ, בכל מזג אויר ובכל מצב.
הוא אהב לשחק טניס. הארון מלא הגביעים מעיד שהוא לא רק אהב אלא גם היה בעל יכולות.
יוחי אהב גם לצפות בתוכניות ספורט ועד הרגע האחרון היה מעודכן בטור-דה- פרנס ובטורניר ווימבלדון.

יוחי תמיד עזר בשקט ובשימחה, בכל מה שדרוש וכפי שחבר אמר הבוקר, היה לו תמיד חיוך טוב שהקרין את טוב ליבו.
בצניעות היה מוקיר ואומר מילה טובה, מביא שוקולד שוויצרי ומודה על שרות שעבורו לא היה מובן מאליו.
כפי שמימה אומרת, גם כשהעננים נראו אפורים, יוחי תמיד ראה את הענן הבהיר שהסתתר מאחוריהם.

בתקופה האחרונה חלה הידרדרות במצב בריאותו, משפחתו סעדה אותו במסירות רבה, מימה המשיכה ללוות אותו ולהיות איתו בכל רגע אפשרי עד נשימתו האחרונה.

יהי זכרו של יוחי יקירנו ברוך