דפי הנצחה

אריה איתמרי 1/09/2006

אריה ומשפחתו - מתוך הספר שכתבה אילנה
אריה נולד בחיפה, בשמחת תורה 1929, להוריו מרים ויחיאל שידלובר. היה לו אח גדול, שמחה שמו ואחות צעירה, פרחה. משפחתו, שהייתה דתית, הגיעה ארצה בשנות העשרים של המאה העשרים, סבו אריה היה יהודי אדוק מאד ולא ציוני. הוא קנה שטח אדמה על הכרמל, ועלה ארצה עם משפחות ארבעת ילדיו. על הכרמל הם בנו מלון שהיה ידוע ומפורסם, והתארחו בו בין היתר, גם ביאליק והרב קוק.
בן ארבע-עשרה היה אריה כשהחליט שלא לקיים אורח חיים דתי. בוויכוח שהתנהל בינו לבין הוריו לגבי המשך לימודיו, הוחלט על לימודים ב"בוסמת" כדי לרכוש מקצוע.
אריה העריץ את שמחה אחיו הבכור. בעקבות אחיו, גם אריה התגייס לאצ"ל, אך באצ"ל חששו שעקבותיו של אריה יובילו אל שמחה ויסכנו אותו, ולכן מידרו את אריה ומנעו ממנו מידע ופעילות מחתרתית. בהמשך, ב"בוסמת" הוא שינה את דעותיו, פנה למחנה השמאל והצטרף בסופו של דבר לגרעין "השומר הצעיר". ב"בוסמת" היו לאריה מחנכים שהפכו להיות בעלי משמעות רבה במהלך חייו. אריה הסיר את הכיפה מראשו והסתפק בחבישתה רק בבית-הוריו. אמו תמכה בו לאורך כל הדרך ובהמשך גם אביו הסיר את התנגדותו. ב"בוסמת" התגבשה קבוצת חברים סביב הרעיון הסוציאליסטי, ונמצאו גם מורים שעודדו את תלמידיהם ללכת בדרך זו.
עם פרוץ מלחמת השחרור למדו אריה וחבריו בכתה י"ב. הם החליטו להתגייס לפלמ"ח במקום לחיל החימוש אליו היו מיועדים. בעזרתו של שמואל יוליוסבורגר (שלומות), שהיה חבר בקן "השומר הצעיר" בתל-אביב לפני שעבר עם משפחתו לחיפה, הם הצליחו להתקבל לגרעין של מייסדי קיבוץ ברעם וכך להצטרף איתו לפלמ"ח.
בשנת 1956 הגעתי לברעם במסגרת גרעין נח"ל, הכרתי את אריה, וההמשך ידוע. שנה לאחר מכן התחתנו ו הגעתי לחיות בברעם. כאן הקמנו משפחה וגידלנו שלושה ילדים: דגנית, חגי ויסמין. במשך השנים נולדו לנו אחד-עשר נכדים ולאחרונה הגיע הנין הראשון. ילדינו בחרו לבנות את ביתם במקומות אחרים בארץ.
במהלך השנים השקענו, וגם היום משקיעים רבות בשמירה על לכידות המשפחה. כל מפגש משפחתי מלווה בשמחה רבה ובכאב על חסרונו של אריה.

 

הספד מפי אביבה שלומות
הגיעה השעה להיפרד, אריה.
אני נפרדת ממך בשם כל חברי הקיבוץ שמוקירים אותך וכואבים את הסתלקותך מאתנו.
נתחיל בסיפור הצטרפותך לגרעין השומר הצעיר ולפלמ"ח למרות הרקע הרביזיוניסטי
שלך. בימים ההם הייתה לצעד זה משמעות מיוחדת. עם חבריך החדשים בגרעין "נגבה" נלחמת במלחמת השחרור ואף נפצעת פעמיים בקרבות.
עם גרעין זה עלית להתיישבות בשנת 1949 בקיבוץ ברעם, ואפילו כתבת את מגילת ההתנחלות המיתולוגית שהוקראה ביום העלייה.
אזכיר את פועלך המבורך בקיבוץ ובתנועה:
היית מחנך חברות הנוער הראשונות שלנו, עבודה שעשית מתוך הכרה בחשיבותה ובאהבה רבה, וכל השנים שלאחר מכן ליווית בגאווה את חניכיך שהצטרפו לקיבוץ.
היית פעיל מרכזי בתנועה במחלקה לחברה במשך שנים אחדות, וקנית לך שם חברים ואוהדים רבים.
טביעת אצבעותיך בהוויה הכלכלית והתרבותית של ברעם לא יתנו לשכוח אותך.
לפני כארבעים שנה קיבלת מן הקיבוץ מינוי לחפש מפעל כדי שלא נסתמך בפרנסתנו אך ורק על הענפים החקלאיים. זו הייתה משימה קשה עבורך וגורלית עבורנו, וראו אילו תוצאות נפלאות הניב אותו מינוי. היית מיוזמי ומקימי המפעל המוצלח שלנו, נמנית על מנהליו ועבדת בו עד יומך האחרון, אפילו שכוחותיך עזבוך.
לצד תרומתך בתחום זה, עשית גם דברים יפים וחשובים נוספים. הגית והפעלת במשך שנים רבות את צעדות ברעם המיוחדות, ולולא המלחמה האחרונה היית זוכה גם להשתתף בצעדה ה-28 אותה עדיין ארגנת.
בני ברעם שעזבו את הקיבוץ מעריכים מאד את המכתבים שכתבת אליהם ביחד עם אילנה מדי חודש, ובהם סיפרתם על הנעשה בברעם, על כל המכלול, אנשים ונוף.
היית איש אוהב ספר, קראת הרבה, לא נבהלת מביוגרפיות חשובות עבור כרס. והעיקר, למרבה הפלא, גם זכרת את תוכנם, וזה מה שהביא אותך להיות משובץ בספריה, עד לימיך האחרונים, כמעט.
וגם לכתוב אהבת וידעת. השארת למשפחתך ולנו ספר מרתק ומלא הומור על ילדותך ונעוריך, בשם "סבא מצחיק", אוצר אמיתי לנכדיך הרבים שכל כך אהבת וטפחת.
בדפוס נמצא כעת ספרון על יזמויות כלכליות בתולדות ברעם מראשיתה ועד להקמת "אלכם". זו תהיה מזכרת ממך לכולנו...
מה שלצערנו היה בתכנית ולא יצא לפועל על ידך הוא ספר תולדות "אלכם" כמפעל תעשייתי.
בימים טרם מחלתך אהבת, כמו רבים, לטייל בעולם. ממך למדתי כמה חשוב התכנון המדויק של הטיול, וקלסרי הטיולים שלך שימשו אותנו לא פעם.
חיינו לצדכם במשך עשרות שנים, כשאנו קומה מעליכם או קומה מתחתיכם, כשילדינו גדלים באותן הקבוצות החינוכיות, ואנחנו תמיד באותם מקומות עבודה, ושמרנו על יחסי חברות טובים ויפים.
אילנה יקרה,
זה לא סוד שחלק גדול מפעילותו של אריה שהזכרתי לעיל נעשה כשהוא כבר אדם לא בריא. העשייה הרבה גברה על חולשתו הפיזית, אך את כל זה יכול היה אריה לעשות אך ורק עם תמיכתך הנבונה והאמיצה וכמו ילדיך גם אנחנו אסירי תודה לך.
היית לאריה רעיה נאמנה וסבלנית לאורך כל הדרך.
דגנית, חגי ויסמין היקרים, אנחנו אכן מביאים היום את אביכם אריה לקבורה, אולי קצת מוקדם ממה שהוא וכולכם ציפיתם, אבל הוא יישאר חי בתוככם, במשפחתכם המפוארת והמלוכדת, שבנה זוג ההורים הנפלאים שלכם. מצאו בזה ניחומים.
ואנחנו, אריה, נזכור אותך כחבר טוב ורגיש, קשוב לזולת ועדין נפש.
תנוח בשלום על משכבך.

אביבה