דברים לזכרו

דוד היה אדם מיוחד, איש חברה בדרכו שלו ואוהב אדם יותר מכל.
ידע להאזין מעומק לבו לא רק למוסיקה שכל כך אהב אלא גם לזולת שכל כך כיבד וקיבל כמות שהוא.
הוא היה איש רגיש ומבין אך לא תמיד היה קל לכולם לקלוט את המסר שלו. ראה בכל דבר ערך קיומי כלומר, יחסו לחיים היה זה של אדם מתמודד ללא הרף מבלי לאבד מהאופטימיות הקיומית.
פעם בשיחה שלנו, שאלתי אותו על משמעות המילה "אושר" בעיניו. הוא ענה: "בשבילי אושר זה בריאות".
אמרתי לו: "אני רואה את הבעיה המרכזית בחייו של אדם כקובעת את אושרו".
הוא ענה: "כן, כמו שהחוליה החלשה קובעת את חוזק השרשרת".
לדוד היה כוח רצון רב. הוא היה מטיל על עצמו משמעת פנימית קשה, רצה לחזק את החוליה החלשה. עוסק בספורט, בריצה, יוצא לטיולים, מחדש קשר וקרבה. הקשיים לא הרתיעו אותו ולא ריפו את ידיו אלא דרבנו אותו להתמיד בכל משימותיו ועבודותיו.
הערכתי אותו מאד.
אהבתי לשמוע את דבריו, את ההערכות הדקיקות, את ההומור שברמזו. אהבתי לראותו מקשיב לדברים של מה בכך והופך אותם לדברי חוכמה.
היה לי לידיד, לא של מפגש יומיומי אבל של שותפות סמויה ונוכחות, וקיומו היה בשבילי משמעותי.
וכשלוויתי אותו בדרכו האחרונה, יחד עם העצב העמוק, גברה בי תחושת הכבוד שרחשתי לו.

סלויאן