דפי הנצחה

קורות חייו של אבא אדם שחר
כתבו ילדיו
אדם נולד בקיבוץ מזרע, לשמואל ואסתר שברץ. את שם המשפחה עברתו בשנות ה50 ל׳שחר׳. אביו היה מנהל בניין ופעיל בעליית הנוער ובתנועת השומר הצעיר, ואמו תופרת בקיבוץ ומטפלת ילדים.
הוריו עלו כל אחד מפולין, והכירו בקיבוץ עין המפרץ תוך שמרבית משפחותיהם בגולה נספו בשואה. לאחר מספר שנים עברו לחיפה שם נולד אחיו הבכור של אדם - עמוס שהיה מבוגר ממנו בכעשור. לאחר מכן עברו לקיבוץ מזרע, בה נולד אדם.
בהמשך ׳אימצה׳ המשפחה בן נוסף בשם אדם שרר, אותו אבא העריץ, הוא נפל בעת שירותו הצבאי כטייס בחיל האוויר.
בילדותו למד אדם בבתי הספר במזרע.
אבא היה מדריך בשומר הצעיר, והמשיך להיות פעיל בתנועה גם כבוגר כרכז קן ביהוד.
במזרע היה ידוע בכינויו ׳מענטש׳- אדם ביידיש.
את שירותו הצבאי החל בסיירת גולני, ובמהלכו נפצע מפיצוץ חומר נפץ שפגע משמעותית ברגליו ובשמיעתו. בהמשך שירת במודיעין שם המשיך גם במילואים.
בבגרותו למד הנדסת מכונות חקלאיות בטכניון, ועבד במפעל תעמל במזרע. לקח על עצמו גם תפקידים נוספים במזרע, בין השאר היה רבש הקיבוץ.
אדם התחתן עם נרדה, ונולד בנו הבכור מורן, שגדל אף הוא במזרע.
כעבור מספר שנים החליטו להתגרש.
בסוף שנות ה80 אדם הכיר את אסנת, והם עברו לחיות בברעם, התחתנו והקימו משפחה כאשר נולדה בתם זיו. לאחר שנה עברה המשפחה לגור שוב בביתו, בקיבוץ מזרע לצד בנו מורן שהיה אז חיל, ושם נולדו בנותיו רז וטל.
לאחר מספר שנים חזרו לגור בברעם, ונולד בנם הצעיר איל. אדם היה אב מסור ומפנק, ומי שהיה בתקופה ההיא בטוח נתקל באדם בן ה50+ מנסה להשיג את איל הפעוט בריצה.
בהמשך עבד גם כמהנדס באלכם עד יציאתו לגמלאות. אבא התנדב שנים רבות כנהג בריאות ובמגוון שליחויות קיבוציות ומשפחתיות עבורנו, חמשת ילדיו.
אדם זכה להנות מ- 7 נכדים, 4 בנות ו-3 בנים- ליאן, פז, איימי, רומי, דן, מאי ועידו, והספיק לשמוע בשמחה וגאווה על הצטרפותו הצפויה של נכד שמיני לשבט שרון. בשנה האחרונה שמח בשמחתה של טל שהתחתנה עם בחיר ליבה בארצות הברית, אך לא הספיק לחלוק עימה את שמחת החתונה הצפויה באביב הקרוב בארץ.
אבא תמיד היה בררן באוכל, אכל עגבניות רק בתור תרופה ולא התקרב ל׳עוף׳.
אבא היה אדם פשוט והסתפק במועט, צ׳יפס מטוגן, בוטנים קלויים, קלחי תירס, מלפפון וצנוניות היו מעדן מלכים עבורו.
כסבא תמיד פינק את נכדיו בממתקים, סיבובים בקלנועית ומתנות או כסף לבזבוזים.
אהב לצפות בספורט, סרטי טבע, תכניות תיעודיות, היסטוריה ולעתים אפילו טלנובלות. אהב לפתור סודוקו ותשחצים, לשתות קפה ובעיקר לפטפט עם כל מי שאפשר- חברים, שכנים, רופאים, טכנאים, עוברי אורח ועוד ועוד ועוד…
בשנים האחרונות הצטרף למשפחה ולביתו ליג׳ו המטפל המסור והיקר לליבנו, שהיה יד ימינו ושהה לצידו למשך כל המלחמה, הפינוי, האשפוזים וימי החול השגרתיים שביניהם.
Lijo we are deeply grateful for your dedicated care and friendship with Aba and us for the past 3 years. We can’t thank you enough for being Aba’s right hand and for taking care of all of his needs.

נרצה להודות גם לכל אנשי ונשות הרווחה בברעם, בית סבים, הגיל השלישי ולכל החברים שנתנו יד בטיפול באבא לאורך השנים.

אבינו אדם נפטר במיטתו בביתו שבברעם באופן פתאומי, ככל הנראה כשלבו וריאותיו התעייפו ונדמו. הוא חי חיים מלאים ושלמים, ונפרד מהם בשלוה.
נוח על משכבך בשלום ובגאווה.
נתגעגע.
*****

 

אבוש,
אני לא כלכך מעכלת ומבינה עדין שלא תהיה יותר בסביבה.
שלא יהיה לי ביקור בעבודה ודפיקה על החלון עם המקל שלך.
שלא יהיה מי שישאיר לי אוכמניות או אננס על השיש בבית בחמישי אחרי הירקן.
שלא יהיה מי שדוחף לי שטרות לכיס כי אני קניתי בשר לעל האש או עשיתי קניות לחג.
שלא יהיה מי שישלוף לי קיסם מכיס החולצה בדיוק ברגע הנחוץ.
שלא אקבל ממך בכל ערב שישי הודעת ׳שבת שלום למשפחת שרון לדורותיה׳.
שלא אשמע יותר סיפורים שמתחילים ב- ״פעם כשהייתי צעיר ומבטיח..״
שלא אתפדח יותר מההומור חסר הטאקט שלך.
שלא יהיה לי למי לסגור את הכפתור האחרון בחולצה.
שלא יהיה לילדים שלי סבא במפגשים בסבבא.
שלא תזכה להכיר את הנכד שלך, שמתבשל לו כרגע.
שלא תשתטה יותר בחד גדיא בפסח המשפחתי.
שלא תפנק את ילדיי בממתקים ודמי כיס הלא הם ׳ברזלים׳ .
שלא יהיה מי שיגיד לי בכל ויכוח עם מתן שכל עוד אנחנו עדין מתעצבנים ככה עם רגש הוא רגוע ויודע שאנחנו עדין אוהבים.
שפשוט לא תהיה.
אני אוהבת אותך אבוש, ומתגעגעת כבר,
רז.

*****

 

מענטש
אבא שלי זה אדם.
אבל בכלל קראו לו אדם (man).
אבל הוא לא היה סתם עוד אדם,
אבא שלי היה מענטש.
הוא היה איש הגון וישר שתמיד שמר על הערכים שלו.
הוא היה האיש בעל הלב הכי רחב וגדול שהכרתי. כזה אחד שתמיד חושב איך לעשות לאחרים טוב ושמח.
הוא אמנם תמיד היה "אבא זקן", אבל הוא בעצם תמיד נשאר קצת ילד. כזה שעושה שטויות, ולא מוכן לאכול דבר כזה או אחר.

תמיד אפשר היה לסמוך עליו בשביל-
להסיע אותנו לבית הספר,
להקפיץ אותנו מהצומת או לרכבת,
לפתור עבורי תרגיל מסובך מדי במתמטיקה שהיה מחכה פתור על המדרגות בבוקר המחרת,
להדפיס עבודה ארוכה לבית הספר במדפסת התעשייתית באלכם, לפעמים בצבע!
להיות המעודדת הכי גדולה שלי, גם אם הוא היה צריך לכבות את מכשירי השמיעה שלו בשביל זה,

לעזור לי להעביר דירה, או לקדוח איזה בורג בקיר.
לשמור לי חוברת תשחצים מסוף השבוע שעבר כי הוא ידע שאני באה לביקור,
להיות אוזן קשבת כשאני עצובה או דואגת,
לקנות בשבילי מילקי בכלבו, כי הוא זכר שאני אוהבת, או נסטי בשביל איל, או רבע לשבע בשביל מתן. הוא תמיד רצה לדאוג שיהיה לנו את מה שאנחנו אוהבים אצלו בבית.
אבל כבר היה שם אותו, אז מי בכלל צריך מילקי...

אבא, אתה מענטש אמיתי במלוא מובן המילה, והעובדה שזה היה הכינוי שלך במזרע מראה כמה אהוב ומוערך היית על ידי האנשים שהקיפו אותך.
בכל פעם שבאנו לבקר במזרע הרגשתי כאילו אתה סופרסטאר. בכל מדרכה צעקו 'מענטש!', עצרו אותך ואותנו איתך ושאלו- מה נשמע? ואיך גדלנו! ובחדר האוכל תמיד הובכתי מכמות האנשים שבאים להגיד לנו שלום, ושיעזבו אותנו כבר. אבל היום אני אומרת על זה תודה. כי אני יודעת שזה מראה כמה היית איש מיוחד ואהוב ומוערך, בלי שבכלל ניסית להיות אחד כזה. פשוט כי היית מענטש.

הלוואי שגם אני אהיה כמוך.

אבא, אני אתגעגע אליך כל כך, ואני מצטערת שלא יכולתי סתם להיות לידך, לפתור יחד תשחץ, ולתת לך חיבוק ונשיקה כבר כל כך הרבה זמן.

אני מודה לך על הלב הטוב שלך, שאני מקווה שזכיתי לחלקיק ממנו. וגם על המשפחה הגדולה שלנו, שהפכה לשבט לא קטן, ושאתה היית חלק בלתי נפרד ממנה.
עצוב לי לחשוב על הרגעים שלא נזכה לחגוג לצדך, ונאלץ רק להרגיש אותך בתוך תוכנו.

אתה תמיד איתי, אומר לי שעברתי את גיל 18 ושאני אחליט בעצמי. אתה איתי בכל פעם שאני אוכלת פלאפל או צ'יפס או חופן בוטנים. אתה איתי בכל פעם שאני אראה בתפריט קינוחים את המילים- 'סופלה' או 'קרם ברולה'. ואתה איתי בכל נסיעה ברחבי הארץ, שיש לך סיפור מסויים לגביה.

תנוח לך שם למעלה, עם עמוס ועם ההורים שלך.
עכשיו כבר שום דבר לא יציק או יגרד,

ובטח גם גדלו לך מחדש שתי הבהונות האבודות שלך.

אין כמוך,
אוהבת אותך מעומק ליבי, וכבר מתגעגעת אלייך בצורה בלתי נשלטת, אבא אדם שלי.
היה שלום,
טל
******
 

אבא
הלכת בלי שהספקנו לדבר אז רציתי להגיד לך תודה על כמה דברים
כשהינו ילדים, שבוע בשנה היית שומר לילה ואני יחד עם בני הדודים שלי חמי ונועם הינו באים לשמור ועושים כייף כל הלילה אוכלים סטייקים ונוהגים ברכב בשדות בגיל 10.
בתור ילד שפחד לישון בלילה בלינה המשותפת תמיד אפשר היה לברוח ולישון אצלך בלילה תודה על זה.
תודה שלקחת אותי לרכב על הסוסים של דוד עמוס
תודה שחזרת לגור במזרע עם אוסנת וזיו כשהתגייסתי לצבא
תודה על 4 האחיות והאחים המופלאים שעשית עם אוסנת
תודה שהתאהבת בחוה אישתי תמיד הייתה אומר לה אני אדם ואת חוותי
גם כשהזדקנת היה ממש כייף איתך. תמיד הינו באים אליך לסופי שבוע עם המשפחה
כאשר הייתי מקבל משימות מזיו אחותי ללכת איתך ליום בדיקות היינו נוסעים אתה אני וליג'ו היית מספר לי סיפורים שכבר שמעתי הרבה פעמים, היינו עוצרים לאכול ומאוד אהבתי להיות אתכם
Thank you ligio!
בתקופה שהיית מפונה למלון קיסר בטבריה, כל שבת היינו מגיעים ליאן פז ואני לקחת אותך בשעה ארבע לקפה ארתור. היית מספר לבנות סיפורים, בדרך כלל כאלה שכנראה כבר שמעתי אבל זה היה סבבה
אני אוהב אותך מאוד מאוד
מורן

*****

 

לסבא האהוב והיקר שלנו, לסבא אדם האחד והיחיד.
היית בשבילנו מאוד משמעותי, לקחת חלק גדול בחיינו.
לימדת אותנו תמיד לתת מהלב ובלי לבקש בחזרה.
הבית שלך תמיד היה פתוח בשבילנו עם שוקולדים ובמבה.
בזמן המלחמה, כשהיית מפונה היה לנו מנהג קבוע: קפה ארתור, ארבע אחר הצהריים על הנוף של הכנרת. כל שבוע מחדש היינו נוסעים ושוב שומעים את אותם הסיפורים.
אחד הסיפורים שלא נשכח הוא שסיפרת לנו היה שאתה נביא, במשך חצי שעה סיפרת לנו שידעת כמה נופלים יהיו לברעם במלחמת ששת הימים כמה ימים תימשך המלחמה, ואת התאריך של ילדה שדיברת איתה בטיול תנועה. בסוף הסיפור ציינת שאת כל הסיפור המצאת מלבד התאריך של הילדה.
היית סבא מיוחד, מתעניין, דואג, אכפתי ונדיב כזה שנותן גם דמי חנוכה גם דמי טו בשבט וגם דמי יום רביעי. לא יכלנו לבקש סבא טוב יותר.
תמיד תישאר בליבנו גם כשאתה כבר לא נוכח.
אוהבות המון ותמיד נאהב.
מתגעגעות המון ליאן ופז הנכדות הראשונות.

****** 

 

סבא עושה בושות
נכתב לכבוד יום הולדת 80 של אבא - ע"פ "אבא עושה בושות" מאת מאיר שלו

פעם היה ילד או ילדה,
עם שם כזה קצר.
זיו/ רז/ טל,
מורן או אולי איל.
והיה להם אבא,
שאת שמם לא תמיד זכר,
אבל אהב לפתור תשבצים
תוך כדי שראה את החדשות,
וסיפר (או המציא) סיפורים,
ולפעמים (רק לפעמים) גם עשה להם בושות.

בבריכה הוא כמעט ולא נכנס לעמוקים,
רק ישב עם חולצה כחולה נגד קרינה בצל.
וכשלקח את איל לטיול בקברי צדיקים,
הם הלכו בגללו לאיבוד,
והוא אפילו לא התנצל.

לחתונה של מורן וחוה,
הוא כמעט בא עם חולצה משובצת
שחסרים בה כמה כפתורים.
וכשהמשפחה הולכת לאכול במסעדה,
הוא תמיד ישאל "יש צ'יפס?",
וינופף בחוזקה לכל המלצרים.

כשהיה הולך להופעות או להצגות של הילדים,
היה מוכרח לכבות לא רק מכשיר אחת,
אלא את שני המכשירים.
כך שלשמוע את ההופעה
הוא לא ממש שמע,
אבל תמיד-תמיד-תמיד
החמיא על כל מבט וכל תנועה.

אבא שלהם אהב לספר בדיחות.
לפעמים הן היו מצחיקות, לפעמים פחות.
זה היה מאוד לא נעים לנסות להסביר:
"הוא קיבוצניק... זה מין חוש הומור כזה,
עוקצני וגם ישיר."

הוא תמיד, אבל תמיד נהג להקדים,
לצאת שעות לפני הפקקים,
כך שלכל אירוע הם היו מגיעים ראשונים,
עד שהבינו בגיל קצת יותר בוגר,
שתמיד עדיפים איחורים אופנתיים.
זה היה מאוד לא נעים
להסביר לבעלי השמחה
שזה הכל בגלל שאנחנו צפונים...

יום אחד,
כשבאו לבקר אצלם כמה חברים,
הם ראו את האבא שלהם בגופיה ותחתונים.
הם צחקו בחרחורים,
וסיפרו לכל האחרים!
זה היה מאוד לא נעים,
אז הוא ניסה להרגיע את רוחות הילדים.

למחרת אבא שלהם לקח את רז לסרט,
וגם הרשה לה להזמין גם שתי חברות.
לפני הסרט אמר-
תפגשו אותי כאן כשהסרט יסתיים,
ותספרו אם הייתה איזו בחורה יפה
בבגד ים מהמם.

זה היה מאוד לא נעים,
הן לא ידעו מה לעשות.
"אל תשאלי איך הוא דיבר! אמר את כל מה שלא צריך,"
היא סיפרה לאמא בדמעות,
"עכשיו כולם יודעים
שאבא שלי מביך."

בלילה בחושך, לפני שכולם נרדמים
הם שוכבים כולם במיטה ומקשיבים לקולות.
הטלוויזיה מזמזמת
צליל אופניים במרחק,
הסנדל המגן של אבא מתקתק בצעדים,
בחצר של השכן
החתולה של משפחת אולמן מייללת,
שומעים מרחוק את התנים.
ובשולחן שבסלון,
האבא הזה,
עם עט כדורי
פיק פיק, מרעיש ופותר סודוקו,
ולא נותן לישון.

למחרת הודיעה הגננת שתהיה חגיגה
עם כל ההורים ועם תחרות.
היא ביקשה שכל אחד יביא מאכל,
אבל אמא אמרה שהיא עסוקה,
ושאתם יכולים להראות בגרות-
לקנות משהו בכלבו,
ולהכין בעצמכם,
זו ממש אחלה של אפשרות!

איל כבר רצה לבכות
ואז אבא אמר:
"הלילה אני לא אלך לישון
אני אכין לך דליקטסים
שיזכו בפרס ראשון."

כל הלילה אבא בישל
והעיר את איל בשבע
והראה לו מגש ממש לא מפתה,

מלא בכל הספציאליט'ז שלו,
תוך כדי שאת הקפה הוא שותה.

היו שם-
בוטנים קלויים בתנור,
מרק עם פול,
וחביתה עם צ'יפס בקוביות.
כבד במחבת,
תה עם שיבולת שועל,
וטוסט עם אבוקדו וצנוניות.

"זה ממש מגעיל!" איל צעק,
אבל אבא כבר חבש
את הכובע עם מגן הצוואר שלו
הביט בראי וצחק,
"בוא נלך לגן."

ובדיוק כמו שאיל חשש
כל האבות ישבו על כסאות
ואבא שלו עם כובע מטופש

עמד על הבמה
עם כל האימהות.

אמא של איילת עם סלט צבעוני של פירות,
ואמא של כפיר עם כריכונים מסודרים.
אמא של עדן עם עוגיות עשירות,
אמא של לינה עם לחמניות של גבינה וזיתים,
ואמא של עינב קורנפלקסים משוקולדים.
וכולם הסתכלו באבא של איל
עם כובע ומגש מוזר
שתפס חצי שולחן.

הגננת לקחה סכין והתחילה לטעום
עשתה ממ.. מממ...
ומצמצה בלשון
ואז היא הגיעה למגש של אבא
והסתכלה בתמהון.
זה היה מאוד לא נעים
זה נראה לה ממש לא טעים,
ואז היא טעמה ועשתה פרצופים.

אז אבא אמר-
זה לא חשוב אם זה לא לטעמך,
מבחינתי זה מגש מלא מטעמים,
והבעיה היא כולה אצלך.
אז איל הציג חיוך, ואפילו גם גיחך.
וכולם החלו לצחוק.
לצחוק ולחייך.

כי בושות יש לכולם,
לכל המשפחות שבעולם.
אבל לצחוק על עצמנו זה יותר חשוב ממבוכה,
אז במקום להתבייש, נצחק עם השלמה מתוך תוכה.
והילדים של האבא הזו
גם שמחו אבל גם קצת התביישו
וגם התחרטו וגם התרגשו.

והרבה זמן עבר,
והאבא הפך לסבא,
והילדים כבר הורים
וגם להם יש כבר ילדים,
ולסבא הזה, בן ה-80,
יש כבר 6 (וחצי) נכדים.

"נו, פוגרומיסטים," סבא אומר,
אז ליאן, פז, איימי, רומי, דן ומאי עונים לו-
"קח אותנו הביתה בקלנועית סבא, מהר,
אל תיסע לאט!
אנחנו אוהבים לנסוע יחד איתך,
אז נעשה טיול ונחזור עוד מעט."