דני זוקמן

 

קורות חייו של דני זוקמן

דני (דינו) זוקמן נולד בבוקרשט, רומניה בשנת 1950, בן להוריו יולי ושרונה, אח לאנבלה.
האם שרונה (הידועה בברעם בשם נונה) הייתה מורה לשפות: רומנית, אנגלית, צרפתית וגרמנית. האב ד"ר יולי, היה רופא וניהל את בית החולים הגדול ביותר בעיר. יולי היה קומוניסט נלהב והמשפחה שילמה מחיר על כך, אבל דבר זה התאים להשקפתם, הם ויתרו על חיי הנוחות וגרו בדירה צנועה וקטנה.
ברומניה דני שרת כקצין בצבא. בשנת 1970 עלה דני לישראל בעיקבות אחותו, הוא נאלץ להבריח את מסמכיו האישיים שאסור היה לו להוציא מרומניה, באמצעות החבאת מיקורופילים בסוליית נעלו.
דני הגיע לאולפן בקיבוץ גן שמואל, שם פגש את הלן, שעלתה מצרפת והייתה מרובת מחזרים, דני לא ויתר וזכה בליבה.
הלן ודני בנו משפחה חמה ואוהבת, בה ארבע בנות: קרין נולדה בשנת 1974 בהרצליה, יעל נולדה בשנת 1976בהרצליה. עינב נולדה בשנת 1979בסער, וגליה נולדה בשנת 1985 בברעם.
להלן ודני 3 נכדים: נעה, שירה ועידו.

מגן שמואל עברו להרצליה, דני גויס לשירות מקוצר בחיל המודיעין ובהמשך היה טכנאי רנטגן.
הם ביקרו בברעם, בה היו ג'ילבר ודניאל, אחיה של הלן, ראו כי טוב ורצו להיקלט. אחרי תחנה קצרה בסער הגיעו לברעם בשנת 1980 .
בברעם עבד דני במטע, בהמשך עבר לאלכם: להזרקה, הבטחת איכות ולמעבדה בה עבד שנים רבות.
דני אהב את אלכם ואת ברעם והתגאה בהן, הראה אותן לאורחיו ודיבר בחום על הקולגות שלו במעבדה גם ברגעיו האחרונים.

דני היה סקרן מאד והיה אוטודידקט בתחומים שעניינו אותו: פוליטיקה, רפואה ומחשבים, בעיקר בתחום האינטרנט, בו גלש והיה מראשוני כותבי הטוקבקים הפוליטיים בעיקר.
הוא היה בעל ידע ודעה, והיה שותף ב"פרלמנט" ארוחת הבוקר בו והיה מתאר מצבים פוליטים ומדסקס בצורה ייחודית, מעמיקה ומרובת פרטים. הוא היה מומחה לאיסלם ומזרחנות.
דני היה נדלק מהר והיה פריק של פוליטיקה ורפואה, היה חופר וחוקר ומוצא.
לאחרונה, בעת מחלתו הסביר בהומור שחור את התפתחותה ויש אומרים משותפי ה"פרלמנט", שלימד את הרופאים את מקצוע הרפואה...

דני היה גבר נאה, שאהב לצחוק ושמר בקפדנות על זקנו ועל הקוקו הקבוע שלו ונשאר צעיר במראו הייחודי. הוא אהב את הפינה שלו ונהנה מדברים פשוטים,
אהב מאד מוזיקה מכל הסוגים, שנשמעה תמיד בבית וקיבלה את פני הבנות והנכנסים.
דני היה ספורטאי, שנים רבות עסק בטניס, היה בעל סגנון ייחודי בהגשת סרווים, כשהבנות היו משמשות נערות הכדורים...דני השתתף בתחרויות זכה בגביעים ואהב והיה גאה לנצח... לאחרונה השקיע ברכיבה על אופניים.
דני אהב לצפות בענפי הספורט המגוונים, יחד עם הלן. כשהבנות היו מתקשרות בזמן ה"טור דה פראנס" והיו שואלות איפה אתם? "הם היו עונים: "בעמק הלואר...", כך היו מתיירים בעולם... בנוסף לנסיעותיהם המהנות לחו"ל.

בשנת 91 הגיעה סבתא נונה לישראל, לצפת ובהמשך לברעם, דני היה בן מסור מאד וביקר אותה מדי שבוע, ביקורים שבנות המשפחה המשיכו בזמן מחלתו.

שנים רבות התמודד דני עם כאבי גב, בחצי שנה האחרונה הידרדר מצב בריאותו ובשלושה חודשים האחרונים, מחלתו אילצה אותו להיות בבית חולים.
במסירות אין קץ ליוותה אותו הלן ומשפחתו שעטפה אותו יומם וליל בטיפולים, עיסויים, דאגה ומתן תרופות, כדי להקל עליו ולאפשר לו רגעים וטעמים טובים כמו קצפת או אשכולית אדומה. 

דני והמשפחה חיו בהווה, בצורה מציאותית, חשבו והדגישו את הרגע, את העכשווי.
לפני כמה חודשים אמר דני לקרין ב"כרכרה" בכניסה לביתם: "צלמי, צלמי, עוד חודשיים לא אהיה כאן" -
דני היה איש של שחור ולבן וכשהיה לו מה להגיד אמר ולעיתים היה רושם שהוא יודע טוב מהרופאים מה מצבו, הידיעה נתנה לו תחושה של שליטה.

המשפחה רצתה מאד להעביר את דני לברעם וכשזה התאפשר הוא עבר לבית סבים.

12 השעות האחרונות היו מאד מיוחדות, וזכות גדולה לדני ולמשפחה.
בדרכו נפרד דני ממשפחתו, כמו נר שכבה בזרועות רעייתו הלן, בלי סבל, בלי כאב. באינטימיות, כשכל משפחתו סביבו. 
רגע פרדתו מהחיים סיכם את חייו, הוא נפרד מחייו כמו שחי את חייו, בחיק משפחתו, אהוב.

יהי זכרו ברוך