Rapoo- It solutions & Corporate template

 
קורות חיים – יהודית אגמון
יהודית נולדה בקיבוץ דן לשלמה וחנה גבעוני, בשנת 1935, בת בכורה למשפחתה ובת בכורה לקיבוץ דן. את שמה "יהודית" על שם חברת קיבוץ שנהרגה באימונים , בחרו כל חברי הקיבוץ. הוריה הוסיפו לה גם את השם "רינה" שיהיה שמח. ואכן יהודית שמחה בחלקה, הייתה אופטימית והרינה והנגינה היו במרכז הווייתה וביטויה.
יהודית התחנכה בחינוך המשותף בתנאים ספרטניים, ישנה על דרגש עץ והתקלחה במים קרים יום יום חוץ מיום שישי, כדי לחזק ולחשל את הגוף והרוח. כשסיפרה על זיכרונות ילדותה היא ציינה שהכול נעשה באמונה ואהבה וקיבלה זאת ברוח טובה ללא ביקורת. יהודית הייתה בקבוצת "גליל", הקבוצה הראשונה של דן. עיני כל היו נשואות אלי, זו הייתה משימה כבדה. היא הייתה חייבת לשאת אותה ולעמוד בה ורק לאחרונה ביטאה את הקשיים שהיו. מכיתה ז' היא התחנכה במוסד בקיבוץ שריד, בקבוצת "לפיד" . לאחיה משה שנולד שמונה שנים אחריה, הייתה נוהגת לכתוב מכתבים כדי לשמור על קשר.
המחנך שלה במוסד החינוכי היה המשורר נתן יונתן שהעריך אותה מאד והלך שבי אחר עיניה השחורות ואף כתב עליה את השיר – שם ילדה קטנה צוחקת:
רוח בחורשה חומקת
שם ילדה קטנה צוחקת
פרח מחייך בשפעת התלתלים
כל עוד לא ידעת קמט
צחקי ילדת חמד
עד תבוא עת עצבות וערפילים.
בנעוריה הייתה חניכה נאמנה בשומר הצעיר. בשנת 1953, כמעט לא גייסו אותה לצבא מפאת גובהה הנמוך. הנושא היה על שולחנה של ועדת הביטחון של הקיבוץ הארצי שלחצה ויהודית גויסה לחיל האוויר בתפקיד אלחוטאית. בצבא שירתה תחת פיקודו של עזר וייצמן שאפשר לה ערבי חופשה תמורת ארגון מקהלה מוצלחת ושירה בציבור, לה היה שותף. את דרגת הטרשית הוא ענד לכתפה של יהודית תוך כדי הצדעה ויחס של כבוד.
כשהשתחררה חזרה לשנת עבודה בבישול בדן למרות דרישת הקיבוץ שתצא ללמוד. היא בחרה לחזור כי הרגישה מנותקת. יסודות הבישול והאפייה שלמדה בשנה זו ליוו אותה כל חייה.
יהודית יצאה ללמוד הוראת מוזיקה באורנים וכשחזרה לדן לימדה מוזיקה, מנדולינות, כלי מיתר וחליליות. היא זכתה להוקרת תלמידיה ופעם אחת, כשנתקה ויהודית הלכו לקנות בגדים לקראת חתונתם במשביר המרכזי בעיר התחתית בחיפה, ניגש אליה בחור גבוה ושיבח אותה שבזכותה הוא אוהב מוזיקה. מסתבר שהיה תלמידה בעבר.
כל קיבוץ דן רצה שהיא תתחתן כי היא נחשבה לרווקה זקנה מגיל 20, מספר אחיה משה. כשהיו מגיעים המחזרים לבית ההורים, אביה היה עושה שיחת הכנה למשה הקטן שיתנהג כראוי... המחזר הרציני והמתמיד מכולם היה נתקה, שהתאהב בה במבט ראשון בבית ההבראה בנתניה. נתקה הבחין שמדובר בבחורה רצינית, מוצלחת ומתאימה לו מאד. הוא כתב לה מכתבי אהבה והרומן פרח. הם התחתנו בסוף 1959.
לאחר החתונה חזרה יהודית לדן לשנה, יחד עם נתקה, שם נולד בנם הבכור רז בשנת 1960. בהמשך הגיעו לברעם והחליטו להישאר, למרות שהייתה אומרת שבברעם כל כך קר שאפילו בקיץ היא לובשת סוודר. בקיבוץ דן התקשו לשאת את הגזרה, דבר שהשאיר משקעים בנפשה של יהודית. בברעם בנתה משפחה ובית לתפארת יחד עם נתקה וילדיהם רז, לילך שנולדה בשנת 1964 ונירה בשנת 1966. יהודית הייתה אימא וסבתא חמה ודואגת ויצרה קשרים מיוחדים עם נכדיה, זהר, יעל, מיכאל, נוי, סתיו, ימית ונטע. הייתה מסורה, מבקרת, פעילה, מבשלת ואופה איתם, בעיקר בחגים, סופגניות, לביבות, אוזני המן.
כשרון נוסף אותו היטיבה לבטא היה כתיבת ברכות מחורזות לרגל אירועים משפחתיים ולרגל אירועים בקיבוץ. בברעם עבדה במסירות ובחריצות בעיקר בחינוך, בגיל הרך, ב"פעוטון יהודית", בריכוז הגיל הרך, בריכוז ועדה פדגוגית, שותפות בוועדת חגים, חינוך ותרבות. הייתה סדרנית עבודה ורכזת חדר האוכל. כמו כן לימדה מוזיקה, מנדולינות וחליליות לפרקים, והייתה שותפה מתמידה ב"מועדון השחייה" המקומי שנים רבות. בברעם היא הייתה פעילה ותורמת, מעורבת ואכפתית.
עם חלוף השנים כשנעשה קצת קשה, היא נכנסה לעבוד באלכם בהבטחת איכות במחלקת ההזרקה. בהמשך נכנסה למחלקת הרכבה ידנית אצל נורית גולן. היא הצטיינה בזיכרונותיה ובסיפוריה המפורטים מתולדות חייה, איך נסעה לאירופה עם נתקה ל-6 שבועות, על פי התור שהיה נהוג אז בברעם ויחד בנו טיול נהדר.
יהודית הייתה מחוברת בכול נימי נפשה למוזיקה: היא שרה וניגנה בקרן יער, כלי מיתר, חליליות, פסנתר. היא אהבה מוזיקה קלאסית והייתה שותפה לעשייה מוזיקלית בחגי ברעם ובחיי התרבות. הייתה נוהגת להמהם שירים והייתה בעלת אוזן מוזיקלית שהייתה קרויה גם להקשיב לחברותיה, ילדיה ונכדיה.
עם מחלתה התמודדה באופטימיות ובחוזקה. "המחלה התאימה את עצמה אליה". היא האמינה שיהיה בסדר, למרות הסרטן הקשה. רוב הזמן הייתה בטיפולי כימותרפיה ובמשך תקופה של כחצי שנה "הסרטן ישן". לא סבלה מכאבים ולא הרגישה חולה. בחודשים האחרונים ציינה שמרגישה חולה וחסרת אונים. היא טופלה בבית החולים "זיו" בצפת במחלקה האונקולוגית. שם תמיד שמחו לקראתה. היא התמודדה באצילות עם מחלתה. כשחלתה נתקה טיפל בה במסירות ואהבה, כמו גם ילדיה. נתקה ויהודית הלכו שלובי ידיים, אכלו יחד. נתקה נהג בקלנועית הזוגית תוך כדי הסברת פנים לכל.
חיוכה הרחב של יהודית הצטיין ביופי מיוחד. היא הייתה גאה בשיניה ואמרה שלא אכלה ממתקים בילדותה. היא נהגה להאיר פנים וליהנות מצחוק בריא. בעת האחרונה כשהורע מצבה, סעדו אותה בני משפחתה בבית סבים, בנאמנות ובמסירות, שם בקרו אותה חברותיה וידידיה. שם קבלה טיפול טוב, מסור ומקצועי, שהעריכה וציינה זאת. חלקם זכו להיות איתה למראשות מיטתה ולהיפרד ממנה כשנשמה את נשימותיה האחרונות.
היא נפטרה בשלווה ובשקט.
יהיה זכרה של יהודית יקירתנו ברוך..
תנחומים למשפחה.

 
 

מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות