דידי – דברים לזכרה – תמי
במאי 2016 חלפו 20 שנים מאז שדידי שלנו – רעיה, אימא וסבתא נפטרה.
השנים אמנם עוברות אבל הימים באים ובכל יום שהשמש זורחת והערב יורד משהו אחד לפחות או יותר מזכיר אותך, הגעגועים אליך, התחושה שאת חסרה והרצון לשתף אותך בדברים קטנים וגדולים, שמחות ועצב , התלבטויות והחלטות, שינויים והתפתחויות – ועוד אין סוף דברים בשגרת היום-יום מפגישים אותנו עם זה שאת לא איתנו אך בלבנו כל הזמן. הימים חולפים, שנה עוברת אבל המנגינה, המנגינה שזאת את לעולם נשארת.
מה דידי אהבה?
- אהבה להיות עסוקה ונמרצת.
- אהבה להיות מטופחת – מחרוזות, סיכות, עגילים, אודם על השפתיים, בושם ריחני. צעיף צבעוני על העורף.
- אהבה ללבוש שמלות.
- אהבה להקשיב למערכונים של "הגשש החיוור".
- אהבה את הים ואהבה מאד לשיר.
- אהבה לספר לילדיה ונכדיה סיפורי-משל וגם להמציא סיפורים מרתקים פרי דמיונה.
- דידי אהבה לאכול כמעט כל דבר אבל עם לחם.
- אהבה מאד לקרוא ספרים ודאגה שבכל מקום תהייה לה מנורת קריאה.
לאן שנסעה לקחה איתה את מנורת הקליפס הנודדת.
- אהבה להכין ספגטי עם רוטב נפלא, סלט חסה מרענן, תירס קלוי על הפלטה, מאפה תפוחי-אדמה, עוגת תפוחים, עוגיות וכמובן הבלילה המסורתית.
דידי שלנו אהבה מאד לנשק ולצ'קמק תינוקות וילדים ולשחק איתם בתליון כדור הזהב שלה.
דידי יקרה – את אהבת עוד הרבה דברים ואנחנו אהבנו אותך כמו שאת עם כל הדברים. כל יום, כל יום משהו מזכיר לנו אותך.. האור, הפרחים, הריחות, הציפורים, השמש, הכוכבים, קולות, שירים וצבעים
אוהבים ומתגעגעים – המשפחה הקטנה יהודה, תמי משה ניר ואתנו כל המשפחה המורחבת.
