אריה איתמרי 1/09/2006
אריה ומשפחתו - מתוך הספר שכתבה אילנה
אריה נולד בחיפה, בשמחת תורה 1929, להוריו מרים ויחיאל שידלובר. היה לו אח גדול, שמחה שמו ואחות צעירה, פרחה. משפחתו, שהייתה דתית, הגיעה ארצה בשנות העשרים של המאה העשרים, סבו אריה היה יהודי אדוק מאד ולא ציוני. הוא קנה שטח אדמה על הכרמל, ועלה ארצה עם משפחות ארבעת ילדיו. על הכרמל הם בנו מלון שהיה ידוע ומפורסם, והתארחו בו בין היתר, גם ביאליק והרב קוק.
בן ארבע-עשרה היה אריה כשהחליט שלא לקיים אורח חיים דתי. בוויכוח שהתנהל בינו לבין הוריו לגבי המשך לימודיו, הוחלט על לימודים ב"בוסמת" כדי לרכוש מקצוע.
אריה העריץ את שמחה אחיו הבכור. בעקבות אחיו, גם אריה התגייס לאצ"ל, אך באצ"ל חששו שעקבותיו של אריה יובילו אל שמחה ויסכנו אותו, ולכן מידרו את אריה ומנעו ממנו מידע ופעילות מחתרתית. בהמשך, ב"בוסמת" הוא שינה את דעותיו, פנה למחנה השמאל והצטרף בסופו של דבר לגרעין "השומר הצעיר". ב"בוסמת" היו לאריה מחנכים שהפכו להיות בעלי משמעות רבה במהלך חייו. אריה הסיר את הכיפה מראשו והסתפק בחבישתה רק בבית-הוריו. אמו תמכה בו לאורך כל הדרך ובהמשך גם אביו הסיר את התנגדותו. ב"בוסמת" התגבשה קבוצת חברים סביב הרעיון הסוציאליסטי, ונמצאו גם מורים שעודדו את תלמידיהם ללכת בדרך זו.
עם פרוץ מלחמת השחרור למדו אריה וחבריו בכתה י"ב. הם החליטו להתגייס לפלמ"ח במקום לחיל החימוש אליו היו מיועדים. בעזרתו של שמואל יוליוסבורגר (שלומות), שהיה חבר בקן "השומר הצעיר" בתל-אביב לפני שעבר עם משפחתו לחיפה, הם הצליחו להתקבל לגרעין של מייסדי קיבוץ ברעם וכך להצטרף איתו לפלמ"ח.
בשנת 1956 הגעתי לברעם במסגרת גרעין נח"ל, הכרתי את אריה, וההמשך ידוע. שנה לאחר מכן התחתנו ו הגעתי לחיות בברעם. כאן הקמנו משפחה וגידלנו שלושה ילדים: דגנית, חגי ויסמין. במשך השנים נולדו לנו אחד-עשר נכדים ולאחרונה הגיע הנין הראשון. ילדינו בחרו לבנות את ביתם במקומות אחרים בארץ.
במהלך השנים השקענו, וגם היום משקיעים רבות בשמירה על לכידות המשפחה. כל מפגש משפחתי מלווה בשמחה רבה ובכאב על חסרונו של אריה.
