Rapoo- It solutions & Corporate template

 
 
קורות חייו של חברנו יוחנן ויינר – כתבה והקריאה עינת
יוחנן נולד בשנת 1945 בפאריס. הוריו מוריס ותרז היו סוציאליסטים ציוניים, מוריס עסק בטקסטיל ותרז הייתה רואת חשבון. בהמשך נולד אחיו רוברט.
הוריו נהגו לומר לו: בבית תהיה יהודי, בחוץ תהיה בן-אנוש.
בילדותו טיפס על הרים ואחרי חמש שנים שהיה בישראל חזר לטפס עם אחיו על האלפים.
בשנית 1968 עלה לישראל לקיבוץ חניתה ובכך הגשים את חלום הוריו.
בחניתה פגש והתחתן עם מישל ונולד בנם הבכור יגאל, איתו הגיעו לברעם כשהיה בן שנה וחצי.
בשנת 1975 נולדו אהרון ואלדד. ליוחנן ומישל 5 נכדים.
בילדותם, היה יוצא עם בניו ליער, גם בגשם רוח סערה... ביער היו עושים מדורות, צולים תפוחי אדמה בצלים ועוד.
בברעם עבד במטע, היה חבר צוות שגזם, ריסס והיה טרקטוריסט, שנים רבות.
מספרים שפעם אחת, בתקופה שצוות המטע היו יורדים עם נשק אישי, כשנהג בטרקטור בירידה לביקעה, ראה סמוך לגדר, חזיר בר, אותו צד בעזרת העוזי שלו .
בהמשך עבד שנים רבות בקיטור, "בחימומים", כשהיה נוסע ב"ריקשה" של הקיטור, אהב לשיר ולשרוק ברסנס.
מספרים שכשעבד באלכם, קישט את המחלקה בה עבד באמרות חכמות מתרבות הסמוראים (בושידו) בה התעניין .
יוחנן גדל בתרבות הצרפתית, אהב וחי אותה. ידע ספרות, קרא הרבה, התעדכן בספרים חדשים שיצאו, שמע מוסיקה קלסית ושאנסונים. עקב וראה סרטים צרפתיים, כל זאת בעזרת משלוחים קבועים מהוריו שכללו גם אוכל צרפתי, מחלזונות ועד נקניקים וגבינות.
יוחנן השקיע רבות בהכנת מאכלים מיוחדים, והיה מכין על גג ביתו יינות מפרות שונים.
יוחנן למד ברופין ולמד פיסול בתל-חי. בעשר השנים האחרונות עד שחלה, למד ועסק באומנות, והיה חבר בקבוצת אמני הקיבוצים.
חלק מפסליו מוצבים ליד המוזיאון, בית סבים, בית בנים ובחצר הקיבוץ. הוא אהב לשוחח על אומנות, על הקשר שבין ציור לפיסול, על משמעות הקו באומנות ועוד.
מספרים שלפני השבץ, הוא העביר עבודה גדולה לאזור חצור, ושבאזור ראש פינה פיסל באבן - שתי העבודות לא אותרו, עדיין, יוחנן כבר לא זכר היכן הן.
ליוחנן הייתה רוח חופשית, נחושה, פראית ונועזת, רוח שעיצבה את חייו, רצונותיו ותאונותיו הרבות. רבים מאברי גופו נשברו, נפצעו ונחבלו, הוא לקח סיכונים רבים, רצה לעשות את הדברים בדרכו והיה עקשן גדול.
יוחנן רץ ביער, רכב על אופניים, עסק בג'ודו, יוגה ומדיטציה.
לאחר ההידרדרות במצבו הבריאותי, נאלץ יוחנן לעבור לבית סבים בראשית שנות האלפיים ובו היה אחד הדיירים הראשונים.
ליוחנן היו מטפלות ומטפלים רבים, בניהם יאן הובר ז"ל, שיוחנן היה מחובר אליו ואשר טיפל בו במסירות רבה. לאחר מותו הטרגי של יאן, מספרת ויקי שטיפלה וליוותה את יוחנן כל השנים, הוא סרב לאכול ואמר: "אני מחכה ליאן" .
בשנים האחרונות טיפל בו במסירות רבה רז מיפתח.
אחיו רוברט ואישתו נדין היו מבקרים פעמיים בשנה, מתקשרים וכותבים לו כל השנה מכתבים מצחיקים עם תמונות, בהם כתבו למשל: "החתולה חזרה למרות ששכחנו להאכיל אותה..."
יוחנן בשנותיו הבריאות אהב את החיים, אהב לשיר, לצחוק, לאכול ולשתות יין טוב, לשוחח על אומנות ותרבות, לעסוק בפעילות פיזית וספורט, ליצור ולפסל .
יהי זיכרו ברוך.



מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות