עם לכתו של שלמה מאתנו, נותרה בנו ההרגשה הנוראה של עוול, של אי-צדק משווע. אך אנו עומדים מולו חסרי אונים כי אין נגד מי לשווע, ורק מבכים את לכתו.
עכשיו נותר לנו רק הזיכרון, לכן הוא נעשה יקר כל כך. כשהוא היה בינינו, שלם וקיים, הלכו איתו תמיד גם חייו.אמרת: שלמה והתכוונת לסך הכול המצטבר והולך, המוכר לך היטב מאז ראשית ימיה של ברעם. אך עכשיו, אתה נדרש לפתע לסגור על כל זה במלים, לסגור ולסיים, כי שוב לא יתווסף דבר לזיכרונות. איך ניתן לתרגם למלים את כל מעגל ההדים שמכה בו שמה של שלמה? ולא מעגל אחד, כי אם מעגלים רבים של זיכרונות, של דברים ומעשים וחוויות.
והזיכרון, קודם כול זיכרון הקלסתר, שעד הסוף נשאר בו משהו ילדותי כל כך, שעד הסוף לא עטה ארשת נוקשה וחמורה. קלסתר שהיה בו מאור פנים ופשטות. עכשיו, שאנו יודעים עד אנה הביאה אותו המחלה שהייתה בו כבר מאז ראשית ימיו בברעם, אנו עומדים וזוכרים בפליאה: איך חי חיים מלאים, עמס ועמס ככול שהוטל עליו. תפקידים שהוטלו עליו ומשימות שעשה אותן בשמחה ומתוך התמסרות מיוחדת, אלה תפקידי ה"תחביבים" שלו, תחביבים שהביאו לנו את מגרש הספורט, את בית התרבות ועתידים היו להביא לנו עוד רבות- אך לא ניתן לו. הוא עמס ועמס ואנחנו תבענו ממנו הרבה וללא סלחנות – כי שלמה חי בינינו כאדם בריא, מעולם לא סיגל לעצמו את התכונות האופייניות לחולים כרוניים. מעולם לא חשב איש לשייך אותו לקטגוריה של החולים המוגבלים.
עכשיו, שאנו אוספים את הזיכרונות כדי לשמרם, מתגלה עד כמה היו לו דיוקן מובהק ורבגוני. היה זה כוח זיכרונות הבלתי רגל\ שהוא השתמש בו בכל תחום שמצא בו עניין. כך הייתה בקיאות הפוליטית מבוססת על כמות עצומה של ידיעות ופרטים, השאובים מכל סוגי העיתונות שהיה קורא. כך בספור – היה הוא המומחה שאין לערער אחריו בתולדות והשנים בתחזיות ובאנקדוטות. כך בבולאות – שהייתה תחבבו העיקרי – וגם בה הייתה בקיאותו בלתי רגילה. אך לא היה זה רק כוח הזיכרון שנתן לו קלסתר מוגדר ואישי כך כך, בכל אחד מתחומי התרבות היה לו טעם ברור ומובהק שלא היה ושפע כלל מהאופנה המקובלת, ומבלי שיתיימר אף פעם להיות פוסק ומבין בהם. אך תמיד היה משהו מעורר כבוד ואמון בדרך בה היה מביע דעתו על ציור, על הצגה או ספר, או מלחין, כי חשת בכנות ובפשטות נעדרת כל יומרות והעמדת פנים.
אתה נכנס לחדר האוכל ומחפש את דמותו הגבוהה ומקשיב לשמוע את צחוקו למשמע בדיחה טובה, ואתה הולך למזכירות לבר, או לשאול, או לחפש אינפורמציה או הדרכה כלשהי, ואתה מצפה לראותו יושב ליד שולחנו הגדול העשוי לפי מידותיו, המכוסה תמיד תילי תילים של חשבונות וניירות הנראים לך כסבך שאין ממנו מוצא. ואילו הוא – מושיט יד לכאן ולשם ושולה את הנדרש ומסביר את הסתום ומחשבן בראש, במהירות מסחררת מכפלות ואחוזים, ומחבר תוצאות ומסיק מסקנות במספרים, שעה שאתה נשארת הרחק מאחוריו, מבולבל ונבוך.