רציתי לרגש כי אני מתרגשת
רציתי לספר ולהסביר את כל הרגעים הקטנים והפשוטים (היו גם לא פשוטים) שרקמו חברות בינינו. אבל הסתבכתי עם המלים, עם המחשבות... מתאים לי – כפי שאת יודעתדבר אחד בטוח – אני מתגעגעת למה שהייתי עבורך ובעיקר אני מתגעגעת למה שהיית עבורי.עבורי את קשורה לחוויה הקיבוצית שלי – היינו שכנות, היינו אימהות, עבדנו יחד, אני זוכרת, בחינוך. הילדים בפעוטון זכו לשנה של חינוך צרפתי. למדנו יחד איתם מה עושים ומה אוכלים בכל חג. ערבבנו תרבויות ומנהגים, צחקנו על עצמנו ועל הבורות שלנו.יחד פיתחנו ענף תרבות חדש "הופעות ריקודי בטן" שיחקנו אותה SHOW BUSINESS - לפי דעתי את הופעת ואני ליוויתי אותך.כתבנו בשיאון של אז מדור בישול ואפיה "בלי פאניקה" ואנחנו תמיד היינו בפאניקה יום לפני שהיינו צריכות למסור מתכוןועוד ועוד זיכרונות...מישל, איזה מזל יש לי שהיית חברה שליתודה, דבורה ריינגוורץמאי 2005
-------------------------------------------------------------------------------------------
חודש מאי – אנחנו כאן, נאספנו אצלך
חודש מאי – חודש יפה, על סף הקיץ שחשקת בו כל כך – מישל, קיץ, שמש, ים.
בשנה שעברה נעצרת בחודש מאי וויתרת, בעונת המעבר, בעונה השברירית שלפני החום, לפני הלהט.
ויתרת? בחרת , בעצם.
את בחרת תמיד
הבנים יודעים, ותבונתם מפליאה ואיך אפשר להוסיף מילים על מילותיהם:
"חיה את חייה בדרכה שלה"
וחיה עדין בתוכנו, חיה בכל אחד מאיתנו, בדרכך שלך.
ואנחנו נתסף כאן, אצלך, בחודש מאי
