דפי הנצחה

מלכה נולדה בירושלים בשנת 1938 בתקופה קשה של מחסור. בעקבות הפרנסה עברה עם אמה בקי ז"ל לתל-אביב לשכונת קריית שאול.
בצבא שרתה בחיל חימוש ולאחריו, בעקבות הצעת שכנתה אביבה דוידזון (שלומות) הגיעה לברעם בשנת 1958. כאן פגשה את גד שפמן מגרעין "משעולים". יחד הם הקימו בית ואת משפחת בן-נון, שם משפחתה המקורי של מלכה.
למשפחה שלושה ילדים: איתן, נטע וענת, ועשרה נכדים: גיא, דן, יסמין, מאיה, נגה, יוחאי, אורי, ינאי ואביתר.
לילדיה הייתה מלכה אוזן קשבת ומתעניינת והייתה מעורה בחייהם. בהמשך, היא אהבה שכל נכדיה, גדולים וקטנים, יתקבצו סביבה. הייתה מלאת עצות ורצתה לדעת מה חדש.
למלכה הייתה גישה לנוער ולנוער במצוקה בפרט, דבר שהתבטא בעבודה באילון ובברעם. עבודה שנתנה לה סיפוק רב.
בשנים האחרונות עד הפנסיה היא מצאה את מקומה באלכם. מלכה אהבה את תל-אביב ויצאה לעבוד במחסן הקיבוצים. היא התעניינה בבגדים, באופנה, בעיצוב וביתה היה מטופח בטוב טעם ותשומת לב רבה.
מלכה הייתה מעודכנת ומעורה בענייני קיבוץ, פוליטיקה, יוקר המחייה ובחיים בארץ. היא אהבה אנשים, אהבה לארח, אהבה לאפות. ביתה היה פתוח ומזמין ומדי שישי היו חברים קבועים שהתארחו בו וזכו להתקבל בחמימות ונעימות ע"י גד ומלכה, עם חיוך ומאור פנים, בנוסף לקפה, קרואסונים, עוגות ומאפים. מלכה הייתה מלאת עניין לשוחח על אינספור דברים ופרטים.
מלכה אהבה לטייל בחו"ל ובארץ, לפגוש אנשים. בברעם אהבה ללכת למועדון סבאבא, להיפגש ולהתרועע. היה לה כישרון ליצור קשרים וידעה לבטא את אהבתה ברוחב לב ונדיבות למשפחתה, מכריה, חבריה וידידיה הרחוקים והקרובים.
בשנים האחרונות התמודדה עם מחלה אכזרית עד שאזלו כוחותיה.
משפחתה סעדה אותה במסירות.
למלכה הייתה שמחת חיים, היא הרבתה לצחוק, היא אהבה את ערוץ החיים הטובים וניסתה ליישמם עד יומה האחרון.
יהי זכרה של מלכה יקירתנו ברוך.

 

הספד – מלכה בן-נון


מילותיי אינן מצליחות למצוא את דרכן לפי מרוב צער על פרדתך ממני. אני מנסה ומנסה לכתוב דבר מה, אך כל שעולה הוא הצער על לכתך.
סבתא שלי, סבתא מלכה שלי!
אינני מעכל! פשוט לא מעכל שאותך לא אחבק שוב, לא אחוש את עורך, לא אשאל לשלומך ועל היום שהיה ואיננו עוד... אינני מאמין שלעולם לא אוכל לסייע ולעזור לך בדבר או לראות בחטף את פנייך הנוגעות, החצי שמחות חצי בוחנות, המוסתרות מאחורי משקפי השמש האופנתיות.
שוב לא אוכל להתייעץ עמך שעל לבי ולא אזכה לראות שוב את חיוכך הנוצץ שנותן הרגשת חום ואהבה אין סופית וחסרת גבולות.
אני זוכר את כל חוויותינו ואת הרפתקאותינו היפות והפחות יפות ואת כולן אני מבטיח לזכור לעד ולא לשכוח.
סבתא, ברגע זה אני נאלץ להיפרד ממך למרות שלבי וגופי אומרים לי שזוהי פרידה פיזית בלבד שכן בלבי וברוחי את מונצחת! אני בטוח סבתא בלב שלם שתהיי עמי לא משנה באיזו דרך אבחר.
אני אתגעגע געגועי אין קץ אלייך לכל מי שהיית בשבילי ולכל מי שאת עדיין.
בברכתי האחרונה לך אני רוצה שתדעי שאני אתגעגע לכול האהבה שלך אלי, לאומץ הרב שלך וללחימתך הבלתי פוסקת במציאות. אני מעולם לא ראיתי אדם כמוך שנלחם כמו שאת נלחמת ועל הלחימה הזאת מגיעים לך כל אותות הכבוד שבעולם ולכן אני נפרד ממך כגיבורה וכסבתא נהדרת ומופלאה.
לא יכולתי לבקש סבתא יותר טובה ומסורה ממך: דואגת, מפנקת, עוזרת ומקריבה מעצמה כל-כך הרבה לטובת משפחתה ושבמשך זמן ניכר גידלה אותי ולקחה חלק בעיצוב אישיותי ודאגה לי ללא גבול.
אני מקווה שהצלחתי להיות הנכד שראוי לסבתא כמוך ושלא אכזבתי, שאהבתי חסרת הגבולות אלייך עזרה ולא במעט להקל על סבלך.
אני מקווה שאת שומעת את ברכתי לך ושאת יודעת שלעולמי עד אני אוהב אותך ושתמיד אנצור אותך בלבי ואת כל מה שהצלחתי ללמוד ולספוג ממך ומאישיותך הקסומה והאוהבת. אני מבטיח לשמור על סבא וגם אותך אנצור ולעד לא אשכח את מי שהיית והנך בשבילי.
"שוכנת נפשי בין כותלי בית ושבויה בין כתלייך, ממני נפרדת, עת אני בגופי נפרד ממך" - "עטור מצחך" – אברהם חלפי.
אוהב לנצח ולעולם לא אפסיק.
יוחאי