דפי הנצחה

שרה נולדה בשנת 1932 , להוריה גולדה ומאיר דומב בעירה וישקוב, ע”י ורשה שבפולין.
אבי המשפחה היה גבאי בבית הכנסת ואמה עבדה וטיפלה בשמונת ילדיה, שרה הייתה השביעית.
בשנת 2007 הדליקה שרה משואה ביום השואה ואת סיפורה כתב עמיר ליטמן:
“...בספטמבר 39 עם כניסת הגרמנים לפולין, התחבאה המשפחה במקווה שבמרתף ביתה. הגרמנים מצאו את המשפחה והובילו אותם לאסם שהיווה נקודת איסוף ליהודים.
אביה מאיר ואחיה מנדל נלקחו ע”י הגרמנים עוד באותו היום ולא ידוע מה עלה בגורלם.
שרה ובני המשפחה הנותרים הוגלו לרוסיה ובהמשך הם הוגלו ממקום למקום כשהמשפחה שורדת מיום ליום. במהלך הנדודים נפטרה אימה של שרה משחפת.
עם סיום המלחמה הם נשלחים לבית יתומים בפולין ומשם שרה ושתי אחיותיה עוברות לבית יתומים בגרמניה.
בהמשך מצטרפת לשומר הצעיר ובשנת 1949 היא עולה עם דודתה, סבתה ואחותה הקטנה, אח ואחות נוספים כבר נמצאים בארץ.
האחות הגדולה עברה לארצות הברית ואחות נוספת לארגנטינה".
“במהלך המלחמה” אמרה פעם שרה “היינו המשפחה, יחד, כשהגענו לארץ המשפחה התפרקה”.
שרה הצטרפה לחברת הנוער בקיבוץ שריד, חודשיים לפני הגיוס והתגייסה יחד איתם לצבא במסגרת הנחל בשנת 1949 .
במסגרת זו היא הגיעה לכפר בירעם, שם פגשה את בועז, קשרה גורלה איתו ועם ברעם.
בועז ושרה הקימו משפחה גדולה, עופר נולד בשנת 1954 , יואב בשנת 1958 , שחף בשנת 1963 ועידו בשנת 1969 .
לשרה שמונה נכדים: מעופר רווית ורעות, מיואב נעה ומאיה, משחף דיאנה וויליאם, ומעידו ליאור ולירון.
בברעם עבדה שרה בגן הירק, במטבח, בבית התינוקות, בקומונה ושנים רבות במתפרה.
עבודתה הצטיינה בפדנטיות, אחריות, קפדנות וסדר. זכורה דמותה של שרה, עם סרט ה”צנטימטר” מונח על כתפיה, נגשת לשמוע את הפניה של הבאה והבא למתפרה, ממלאה את הבקשה, מבקשת מהפונה למדוד את הוילון בבית, אבל למעשה באה למדוד בעצמה, עולה על סולם ותולה.
יש מבנות החמישים פלוס, שזוכרות את המפגש עם שרה כשהמטפלת הייתה לוקחת אותן באופן חשאי למדוד חזייה, במתפרה, בתחילת נעוריהן בכיתה ו’ למשל, אם היו מפותחות דיין! שרה הייתה מסורה לעבודתה, היא תפרה תיקים ליולדות, פילונים, שקיות, ווילונות כמובן. היא תפרה מכנסיים, עשתה תיקונים ומכפלות. לא תמיד היה קל: לא לה ולא איתה, אבל הייתה בה נכונות לשיחה. היא אהבה שפונים אליה.
לפני כמה שנים היא פרסמה מודעה בשיאון: “שלום לחברים, במיוחד לצעירים שביניכם, אם יש לכם תיקונים או כל דבר בנושא תפירה, ניתן לפנות אלי ישירות ללא היסוס, לנייד ולבית. בברכה מקרב לב שרה קופמן”.
תהליך העברת המתפרה מהקומה העליונה לקומת הקומונה היה מורכב וקשה עבור שרה, שהשלימה איתו לבסוף.
לאחרונה היא בחרה לפרוש מענף הבגד. העובדות בו עשו לה מסיבה מרגשת בה גם היא הודתה מאד. וכך הודו לה מרשות הפרט:
שרה יקרה,
היום אנחנו אומרים לך תודה גדולה על שנים של עבודה ומסירות רבה במתן שרות של תפירה לענפים ולחברים לאורך זמן כה רב. תמיד במאור פנים, ברצינות והקפדה על דייקנות במדידות הרבות. מבחינתנו הוכתרת כ- המומחית לווילונות של הקיבוץ!
כך כתבה אירה רכזת הקומונה:
שרה יקרה,
תודה מעומק הלב על שנים רבות של עבודה מסורה במתפרה.
נתת שירות איכותי לחברי ברעם, לבתי הילדים, למועדון לחבר, חדר אוכל ולכל מי שפנה.
כל עבודה הייתה חשובה לך, השקעת וביצעת על הצד הטוב ביותר ולכל פניה מענף הבגד נענית ברצון.
היית אכפתית, אחראית ומקצועית מאד.
היית מספרת שהקיבוץ שלח אותך ללמוד קורס לתפירה וכך נעשית תופרת. ואני מוסיפה תופרת מצויינת.
שרה יצרה בית מטופח ומסודר בדקדקנות ובטוב-טעם, כמו כן הקפידה מאד על טיפוחה, על ציפורניה ושערה, הייתה עונדת תכשיטים יפים ולובשת בגדים אלגנטים.

שרה הייתה מסורה למשפחתה ולבניה, הייתה דואגת לכביסה, לאוכל, פעם כשיואב היה חייל, והוא איחר לאוטובוס אגד, היא עצרה את האוטובוס עד שיואב עלה עליו...
שרה הייתה דינאמית, נמרצת ובעלת צחוק מיוחד. היא הקפידה על פעילויות ספורטיביות כמו הליכה ושחיה.
בשנים האחרונות היא הייתה סבתא מאמצת ומאומצת של ילדים בברעם איתם יצרה קשר חם ואוהב, והייתה מזמינה אליה אותם לשחק ביתה.
בעיקר ילדים ממשפחות גוטמן, אלפא ואברמסון, שגם נהגו להזמינה לימי הולדת ולקבוע איתה שעת מפגש לארוחת ערב בחדר אוכל, גם בשנה האחרונה כשהייתה בבית סבים.
הילדים והוריהם שלחו לה שנים טובות בדואר ברכות, הביאו לה משלוחי מנות בפורים, ונפגשו איתה במפגשי ילדים וסבים במועדון סבאבא.
בשנה האחרונה חלה הידרדרות במצבה הבריאותי והיא נכנסה ויצא מבית סבים ומבתי החולים, כשבניה מבקרים אותה.
לפני כשבועיים כששחף היה איתה בבית החולים צפת, היא שאלה אותו ברוח טובה: “איך אתה מבלה את החופשה?” “שחף המופתע ענה: “זו החופשה הכי טובה שהייתה לי, נוף כזה עוד לא ראיתי...”
לאחרונה מצבה הוחמר והיא נפטרה.

יהי זיכרה של שרה ברוך