Rapoo- It solutions & Corporate template

אתר הנצחה ברעם
יהי זכרם ברוך.

דף הנצחה ללוצאטי שרה ז"ל
(07/09/1936 - 04/10/2021)     (  -  כח תשרי תשפב )

אפתח את דברי הפרדה שלי מאמי בדברים שכתבתי וקראתי בעבר

אמא הגיבורה שלי, שמדליקה הערב את המשואה לרגל יום הזיכרון לשואה ולגבורה, כאן, בקיבוצנו ברעם, עברה תלאות, רעב, קור מקפיא, ומחלות.
בהמשך עברה טרגדיה ואתגרים קשים מנשוא -
אמא הגיבורה שלי בחרה ובוחרת בחיים, למרות הכל ואפ על פי כן -

אמא נולדה בשנת 1934 להוריה מאניה צוקר ואיצ'ה רידל בשדלצ, עיר הסמוכה לוורשה, בפולין.
כשהייתה בת חמש, ערב כניסת הגרמנים לפולין, החליט סבא מוניש רידל, שהיה רב ואיש מכובד, לקחת את ששת ילדיו ולברוח מזרחה, לרוסיה.
שישה עשר בני המשפחה יצאו וחזרו יחד בשנת 1946 לאחר מסע הישרדות לא יאומן.
הם ברחו מיער ליער, תחת הפצצות, לכיוון רוסיה. ביערות הסבא היה מפזר את בני המשפחה ואומר: "שיישאר לפחות אחד לספר את הסיפור". היה להם ברור שמהיערות הללו הם לא יצאו בחיים.

לאחר תלאות הגיעו לרוסיה הלבנה, שם נשלחו למחנה עבודה בסיביר בקור של מינוס שלושים. וזה מה שהציל אותם.

פעם אחת היו צריכים לעלות על רפסודה, סבתא איבדה את משקפיה, היא חיפשה אותם, הם התמהמהו, והרפסודה הופצצה וטבעה על נוסעיה-

כשהחזית הגרמנית התקרבה לרוסיה, כדי להצילם, הם הועלו ע"י הרוסים על רכבת בהמות לאוזבקיסטן לנסיעה קטסטרופאלית, תחת הפצצות. כשהגיעו הם נשפכו מהקרונות, ומיינו אותם: המתים, החיים והחולים. הם היו חולים. אביה היה 90% מת. על מריצה סחבו את אמא שלי, שהייתה עור ועצמות, לבית החולים.
בבית החולים רופאה יפה בדקה אותה, אמא לא הגיבה. הרופאה אמרה לסבתא מניה, שהיא חוששת שהילדה, אמא שלי, תמות, וכיוון שהיא, הרופאה, לא תגיע למחרת היא כבר כותבת זאת, עם התאריך. פתק שהוא תעודת פטירה. עם הפתק הזה הם קיבלו בהמשך חלב עבור אימי.

למרות תחזית הרופאה, אימי קמה לתחיה. היא החליטה לחיות, לדבריה. פתאום בלילה גופה התחיל לפעול, חומה עלה ובמשך ימים רבים, והיא טופלה והחלימה.

סבתא מניה אירגנה לימוד לילדים בעזרת עורך דין פליט גם הוא, שאילתר חתיכות אבנים לכתיבה. סבתא שהייתה אישה משכילה, אמרה: "אסור שהילדים ימותו אנאלפביתים, בלי לדעת לכתוב את שמם, את שמות הוריהם". כך למדה אמא שלי לכתוב ולקרוא -

בשנת 1946 כשחזרו לפולין, לשדלצ, התחוורה להם הזוועה: מתוך עשרות אלפי היהודים, שרדו רק אלה שברחו.
בעיר הסתובבו כנופיות אנטישמיות ופולנים פלשו לביתם, את וילונות המלמלה שכיסו את חלונות ביתם הם ראו רק מבחוץ –
למרבה הפליאה, הביבליאוטקה (הסיפריה) שרדה ועמדה על תילה, אמא שלי הייתה לוקחת כל פעם שלושה ספרים, וגומעת אותם בשקיקה.

לצרפת, לפאריס, הגיעה המשפחה בשנת 1947, שם היו בני משפחה של סבתא מניה.
אמא למדה שנה אחת בבית ספר ומגיל 14 עזרה בפרנסת המשפחה, ולמדה בערבים. אמי החכמה, יודעת פולנית, יידיש, רוסית, צרפתית איטלקית ועברית –
בצרפת היא ראתה ילד מנגן במפוחית, הוא סיפר לה שהמפוחית עוברת במשפחה דורי דורות, אמא שלי השתוממה: איך חפץ עובר דורי דורות במשפחה –
במשפחה שלנו, היא דואגת שחפצים וסיפורים יעברו דורי דורות -

בפאריס היא הצטרפה לתנועת השומר הצעיר, במסגרתה עלתה לארץ לברעם, בשנת 1957.
כאן פגשה את אבא, ונולדנו אני, עידית ודרור ז"ל. לאמא חמישה נכדים ונכדות: איילת, אביגיל, מעיין, יוני ונגה ונוספה הנינה אבישג –

אמי האהובה נגאלה אתמול מייסוריה. אמי החכמה, המוכשרת, היצירתית, היפה, המצחיקה, שלעיתים הייתה חסרת טאקט ולא פוליטיקלי קורקט, קצת כמוני, לא אחת אמרתי, מה רוצים ממני... אני ביתה של שרה רידל...
שנים יחסינו היו סבוכים בפקעת שלא הצלחתי להבין ולהתיר, פקעת שלפתע, בשנים האחרונות הותרה ולשימחתי היו לנו כמה שנים של קשר פשוט וטוב.
מגיל 20 התמודדה אמא עם נכות כשפרק הירך שלה מקובע, עם גידול במח של בתה, אני, עם שנים קשות מנשוא של מחלתו של דרור וטרגדיית התאבדותו.
למרות הייסורים שבאו עליה, היא בנתה את משפחתנו והייתה מסורה ואוהבת, אכפתית וגם חרדתית. לשמחתי הורי לא שעו לצעתי כנערה מרדנית, שיפרדו והם המשיכו להיות יחד, בתוככי משברי וגלי החיים.

עבור אמא, ברעם הייתה הגשמת חלומותיה, שנים היא עבדה בגיל הרך וגם ריכזה את מערכת החינוך. בהמשך עבדה בענפית וגם לימדה חברות לתפור במכונת תפירה. לנו, ילדיה היא סרגה סוודרים ואפודות מרהיבות, לנו ולה היא תפרה בגדים ושמלות מקסימות מבדי בדים שסבא ג'וליו הביא מאיטלה ובד בבד הייתה מספרת על מעיל הגברדין בצבע בורדו, איתו עלתה לארץ, מפאריס, שנעלם לאחר שהיה תלוי מחוצ לצריף, ואחרי שבועיים הופיע בדמות שישה מעילים קטנים על ילדי פעוטון. זו הייתה תמצית השיתוף והשיוויון בזמנו.
למרות קבלתה, השלמתה, והפנמתה את דרך החיים בברעם, היא סיפרה שבזמנו האמהות לא היו נכנסות עם המטפלות לביקורים אצל הרופא, כשנסגרה הדלת בפניה, היא שמה את רגלה ודרשה להיכנס, יחד איתי, התינוקת.
אמי סעדה אותי אחרי הניתוח בהדסה עין כרם וגם אהבה לשוטט בשוק בירושלים, בו קנתה ארבעה קנקני נחושת לזכר הניתוח, לה ולי לעידית ולדרור.
אמא אהבה ללכת לברכה להשתזף ולעשות הליכות במים, היה לה חוש ליופי, היא אהבה להתלבש ולענוד תכשיטים, אהבה לקנות ופקדה את הבוטיק בקביעות, הוא נשאר מחוז חפצה האחרון גם כשכבר כמעט ולא יצאה מביתנו, לבוטיק שלנו היא נסעה בקלנועית עם פרינסס.
היא אהבה וטיפחה את ביתנו ואהבה לתת לנו מתנות בנדיבות.
בשנים האחרונות לאחר שאבא סרק את כל התמונות באלבומים, המצוותה, היא הדפיסה את התמונות מחדש, ומיסגרה אותן, אולי מתוך רצון להיאחזות בזיכרונות ובחיים -
אמא החזיקה בציפורנים את החיים, היא לחמה כשורדת עד הרגע האחרון.
אמא ואבא טיפלו באחינו דרור, בורקה, כל תקופת מחלתו, הקשה מנשוא. מאז התאבדותו של בורקה, לפני כחמש שנים מצבה הידרדר, בשנה האחרונה הייתה סיעודית.
לאורך כל חייהם המשותפים אבא תמך וטיפל בה במסירות אין קץ, בארבע השנים האחרונות הצטרפה למשפחתנו פרינסס שסעדה את אמא בעדינות, רכות ומיומנות שאין מילים לתארה.
בתי איילת, נכדתה, שעליה אמרה אימי שהיא יותר מבת, הצטרפה לטיפול וסעדה את אמא בתקופה האחרונה באהבה ומסירות מפעימות ומרגשות. חתונתה של איילת עם לידור בחיר ליבה הנפלא ואבישג, ביתם הצהילו את רוחה של אמא עד רגעיה האחרונים -

אחתום בשיר הפרדה הנפלא של עמיחי כשנפרד מאימו
משוחררת
משוחררת היא, משוחררת.
משוחררת מן הַּגוף
ומשוחררת מן הנפש ומן הַּדַּם שהוא הנפש,
משוחררת מֵרצונות
ומשוחררת מִפחד פתאום ומפחד עָלַּי,
משוחררת מִכָבֹוד ומשוחררת מן הבושה
משוחררת מִתקווה ומִיֵאּוש ומֵאֵש ומִמַּיִם,
משוחררת מִצבע עיניה ומִצבע שערותיה,
משוחררת מֵרהיטים ומשוחררת מִכף סכין ומזלג,
משוחררת מִירושלים של מעלה ומִירושלים של מטה,
משוחררת מן הזהות ומִתעודת הזהות,
משוחררת מן החותמות העגולות
ומן החותמות המרובעות,
משוחררת מִתצלומים ומשוחררת מִמְהדקים,
משוחררת היא, משוחררת.
וְכָל האותיות וְכָל המספרים
אשר סידרו את חייה משוחררים גם הם
לְצֵרופים חדשים ולְגורלות חדשים ולְמִשחקים חדשים
של כל הדורות שיבואו אחריה.

יהי זיכרה של אימנו שרה מבורך, תהא נשמתה צרורה בצרור החיים, תהא מנוחתה נכונה
עינת לוצאטי
 ***************************************
 אמא יקרה,
זכרונות מתוקים עוטפים את חיינו המשפחה ביחד איתך
וחוט של זהב מחבר ביניהם בזכותך.... חוט של אהבה קבלה ונדיבות .
זכרונות מחג החנוכה לביבות מקושטות בסוכר ולשבת עוגות תפוחים תותים עם שמנת... ומאכלים פולניים שאת כל כך אהבת שהזכירו לך את אמא שלך והילדות .
הילדות שהיתה בצל המלחמה הנוראה באירופה רצופה בפחד ובדאגה .
ילדה רכה בת 6 מתרוצצת ביחד עם הוריה ביערות סיביר בקור הנוראי המקפיא את כפות הרגליים ופצצות נשלחות לכל עבר ממטוסים גדולים.
בחג העצמאות כאשר נדלקים זיקוקי הדינור אל השמיים הרעש החזק הזכיר לך את מאורעות הילדות הקשים .
את דאגת לנו אמא, דאגת הרבה ולכולנו ...
לאבא היוצא עם הטרקטור אל המטע שיצא ויחזור בשלום... לנו הילדים והנכדים שנאכל טוב וגרביים חמות בחורף זה חשוב
ובקיץ לשתות הרבה מים....
דאגת ואהבת את כולנו.
תודה שבחרת באבא... וביחד יצרתם משפחה נהדרת ויחסים קרובים ואוהבים בין כולנו,
תודה על שמלות שתפרת לאביגיל ומעין הנכדות מבדים צבעוניים ושמחים
וכרית לבנה מקושטת בתחרה שהכנת לטקס ברית המילה של יונתן ואבא מחזיק באהבה וגאווה.
תודה שחיבקת ואהבת אותנו תמיד כפי שאנחנו במנות גדושות ובכל טוב.
אנחנו נשארים עם אבא האהוב ואת תהיי קרובה לדרורי
ותספרי לו שכולנו מתגעגעים אליו ...

אוהבת אותך בכל ליבי בתך,
עידית
*************************************************** 
 
לשרה רידל לוצטי
הגעת לנקודת אל חזור שבחייך ובחיינו המשותפים.
נלחמת נגד אויב שפל וללא רחמים. השתדלת כמו בחייך לשרוד ולא להיכנע !
הכרנו לפני יותר מ 70 שנה במחנה קיץ של השומר הצעיר בצרפת ב סן לאונרד(St Leonard)
כנראה המחנה ראשון שלי בתנועה. היית שייכת לקן פריז ואני מקן מץ (METZ), אהבת לספר שבלילות הפרעתי לכולם בנגינה על חליל...בגרנו במקביל. היית אקטיביסטית, ספונטנית, עקרונית.
הפתעת אותנו כשבמפקד הולכת חניכים בפקודה "קדימה סמאט" במקום קדימה צעד. היית פעילה ומעורבת כל שנותייך .הגנת על עקרונותיך להן היית מסורה והגנת בתוקף עליהם.
היית חברה, חברת קיבוץ נאמנה ,עבדת שנים רבות בחינוך והגורל התאכזר בך לא פעם.
אם במלחמת העולם, בבריאות, בצרות ,לא עלנו עם בנייך.
כשכל אדם מגיע למנוחה ולנחלתו היו לך מכות משמיים, לך ולכל המשפחה האהובה.
נהגנו במסגרת הבניין, לחגוג ימי הולדת בצוותא, היינו נוכחים בעת ביקורי עיתונאים צרפתים ואת
עמדת כסלע איתן על משמרת השיתופיות, הערכים הקיבוציים של תקופתנו.
כאב הלב לראותך מתרחקת מה "יחד" כי המחלה הכתה בך ובמשפחה.
היו לך חיים עשירים עם שמחות רבות, עם המשפחה האוהבת והעוטפת והנכדים הנפלאים.
אני חושב שהקורונה הרחיקה את היחסים בינינו.
כשבקרנו אותך -רק לפני מספר ימים- היכרת אותנו ונתת להו להבין שקשה לך מאוד...
הלכת כעת בדרכך , חברת משעולים , חברת קיבוץ, חברה, אם וסבתא.
יהי זכרך ברוך

חיימקה
 
 
 




הוסף



< חזרה לאתר הנצחה
מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות