|
|||||
קורות חייה של רינה יקירתנו
רינה נולדה בשנת 1936, בבאזל בשוויץ, בת רביעית במשפחתה אחרי אחיה, ויקטור, יצחק ומרסל. הוריה הכירו בעיירת הנופש הצרפתית דוויל, במסעדה יהודית. אביה דוד תורג'מן, שבא ממרוקו עם הוריו שמע את אימה, הלן שפס הדעתנית, שהגיעה עם הוריה משוויץ, מתפלמסת בעברית בשיחה של רבנים, הוא התרשם ממנה מאד והחליט: איתה אתחתן, וכך היה. ביתם היה בית ציוני פעיל וזמן המלחמה הם עזרו להבריח יהודים מגרמניה. כשהייתה רינה בת 4 המשפחה עברה למרוקו, לקזבלנקה, שם הקימו סוכנות נסיעות שבעזרתה גם עזרו ליהודים רבים לברוח ממרוקו. המשפחה עסקה בפעילות ציונית ענפה שכללה פעילות קהילתית, תרבותית והצלת ספרי תורה שננטשו ע"י קהילות יהודיות בעת הבריחה. בזיכרונותיה כתבה רינה, שאימה רצתה שילדי הקיבוץ החילוני (ברעם) ידעו מה זה ספר תורה אמיתי, ולכן דאגה שיגיע למוזיאון שלנו ספר תורה ממרוקו שנכתב לזכר דודתה שנפטרה. לרינה, שקיבלה חינוך ציוני אקטיביסטי, היה ברור שהיא תעלה לישראל, לקיבוץ. בגיל 18 חזרה לשוויץ ולבקשת הוריה, לפני העלייה למדה חינוך מיוחד וזכתה להיות תלמידה ישירה של פייז'ה המהולל. במהלך לימודיה הקפידה לא לעשות סקי, לא לרכב על סוסים, לא לשבור רגלים או ידיים ולא להתאהב, כדי שלא יהיו גורמים שיעקבו את עלייתה. באותן שנים גם הדריכה בתנועה, ויצאה למחנות. לישראל, לברעם, היא הגיעה בשנת 1960 במסגרת גרעין משעולים. בין שורות הגפנים, בכרם היא פגשה את אליעזר, בו בחרה לדבריה, כי הצחיק אותה וכי היא ידעה שיהיה אבא נפלא לילדיהם. וכך היה במשך כל חייהם המשותפים רינה צחקה לבדיחותיו של אליעזר, גם כשסופרו פעמים רבות... בשנת 1961 הם התחתנו. בשנת 1962 נולדה ענבל, ב- 1964 מענית, ב- 1966 דפנה ובשנת 1972 עמית. בהמשך נולדו נכדיה יוחאי, נעם, מעין, איילה, עלמה, רונה ויהונתן, רינה זכתה גם לשני נינים: שחר ונאיו. שנים רבות עבדה רינה בחינוך ובחינוך מיוחד, הקימה את הועדה הפדגוגית, הייתה מזכירת קיבוץ, הקימה את בית סבים, ניהלה את המועדון לחבר והייתה מעורבת, בחיי ברעם. במקביל התמסרה לטיפוחה של דפנה בתה, ולימדה את כולנו בברעם מהי קבלה עמוקה ואמיתית של בעלי הצרכים המיוחדים. בדרכה העצמאית הביאה את אימה לטיפול בביתה יחד עם מטפלת מדובב, ארגנה בר מצווה כהלכתה לעמית בנה כשזה ממש לא היה נהוג במחוזותינו ועוד... תמיד בשקט ובאורך רוח עשתה את הדברים בדיוק כפי שנראה לה נכון לעשות אותם. רינה ידעה שבע שפות: צרפתית, ערבית, עברית, יידיש, שוויצרית, אנגלית, וגרמנית, היא הייתה אשת ספר, מתעניינת וסקרנית. בחופשות המשפחתיות, היו תמיד משולבים סיורים במוזיאונים, היא אהבה אומנות, תרבות, מוזיקה וספרות, היא אהבה לשיר ולשרוק. בטיוליה בעולם היתה היומנאית ותיעדה אותם לפרטיהם כדי שיחזרו הם ישמשו אותה בערבי השקופיות . רינה הייתה מוכשרת במלאכות יד מגוונות, לילדיה תפרה, סרגה, תיקנה, התקינה תחפושות, וגם עשתה חוגי סריגה ותפירה בחברת הילדים, לילדיה נהגה לומר שמתנות לא קונים אלא יוצרים... רינה טיפחה את משפחתה, שהייתה שמחתה, במשפחה צוינו החגים ומדי שבוע נערכה קבלת שבת משפחתית. כשנולד יהונתן נכדה, בנה של מענית, נהגה לנסוע מדי שבוע לשלושה ימים לתל אביב, טיפלה בנכדה וגם הלכה לסרטים ולקנטרי לשחות - לאחרונה, התמודדה רינה עם סרטן מסוג אלים במיוחד, היא דיברה בגלוי ופתיחות על המחלה. וגם כשכבר שלא יכלה לאפות את השטרודלים המפורסמים שלה, אותם נהגה לחלק שנים רבות בנדיבות לחברותיה וחבריה, היא דאגה שהמטפלת שלה תאפה ויחד הן המשיכו להעניק אותם באהבה לחבריה הקרובים. כמו מלכה נשמה רינה, רגינה, את נשימותיה האחרונות בשלווה בביתה, במיטתה, כפי שרצתה, סביבה ילדיה שטפלו וליוו אותה במסירות - רינה הייתה אישה אופטימית, נדיבה, מסורה, אמא וסבתא נהדרת, מלאת הומור ורוח טובה – יהי זיכרה ברוך - |
הוסף |
|
|
|
|
|
|
|