Rapoo- It solutions & Corporate template

אתר הנצחה ברעם
יהי זכרם ברוך.

דף הנצחה לכהן מימה (מרלן) ז"ל
(29/12/1935 - 18/01/2025)     ( ג טבת תרצב  -  יח טבת תשפה )

 קורות חייה של מימה כהן היקרה

כתב גולי, והוסיפו עינת ונאוה

אמא נולדה בציריך, בשוויץ בשם מרלן מקובסקי בשנת 9351 .
הבית בו גרה בילדותה לפני גרושי הוריה נמצא במקום יוקרתי , קרוב לאגם ציריך, הם גרו בדירה גדולה יחד עם סביה מצד אביה.
להוריה נולדו 2 אחיות, מימה ודבורה בהפרש של שנה וחצי ביניהן, כאשר אמא היא הבכורה.
אמא נולדה כאשר סבתא הייתה בסך הכל בת 20.
לאביה היה אח שהתאבד מסיבה שאינה ברורה.
אביה התעסק במגוון עסקים, היה יזם בכל מיני תחומים ומפיץ של נסטלה.
אמא למדה בבית הספר, היא למדה לקרוא מהר מאד, ומאז לא הפסיקה לקרוא ספרים.
כאשר נגמרה המלחמה בשנת 45 19 אביה הכין חבילות לפליטים, והמשפחה אימצה ילד יתום.
בסיום בית הספר עבדה אצל אביה ולמדה מזכירות וקצרנות, ולאחר מכן למדה להיות לבורנטית בבית חולים, במחלקה לסכרת ועשתה בדיקות דם ושם רכשה חלק מהידע שעזר לה בעתיד באלכם.
אמא התחילה בתנועת הנוער הצופים הנוצרים, ולאחר מכן עברה לברית הצופים היהודים ושם הכירה את יוחי אבינו.
הוריה התגרשו והאחיות עברו לגור עם אימן.
אמא שלה הכירה גבר חדש והתחתנה עימו ולו היה בן נוסף מנישואיו הקודמים.
אביה שלח אותה לצרפת למשך שנה שלמה, ללמוד צרפתית במונטריי ושם גם למדה גרמנית.
יחד עם ברית הצופים התכוננה לעלייה לישראל תוך כדי עבודתה כלבורנטית.
היא הקימה בבזל את הקן של ברית הצופים, אבא היה בברן והם נפגשו בסופי שבוע בלבד.
מאחר והייתה פעילה בברית הצופים, השליח מישראל הציע לה לנסוע לשנה לירושלים, היא נסעה ולמדה לדבר ולכתוב עברית.
במכבייה שהתקיימה באותה שנה אבא הגיע לשחק כדורגל מטעם הנוער היהודי של שוויץ, ושם הם נפגשו לאחר תקופה ארוכה של פרידה.
יוחי עבר בנתיים לשומר הצעיר אבל אמא התחייבה לעבוד שנתיים בברית הצופים לאחר ההשתלמות בישראל, למרות זאת הצליחה לעבור לשומר הצעיר, ועזרה בשומר הצעיר בבזל כשנה.
לאחר שחזרו לציריך, התארגנו לעלות לישראל לקבוץ ברעם כאשר הקבוץ היה בן 9. אבא עלה כחודשיים לפני אמא לישראל בשנת 1957.
כשהגיעה לברעם עבדה בגן הירק אך מאחר וכבר דיברה וכתבה עברית, נשלחה לעבוד בחינוך לאחר שעברה השתלמות באורנים, ועבדה בגני ילדים ביחד עם לאה עומר ז"ל. בהמשך למדה גננות באורנים במשך שנתים והייתה גננת עד גיל 50.
הייתה רכזת חדר אוכל, מזכירה, ריכזה את הגיל הרך, עשתה תפקידים מגוונים הייתה ופעילה בקבוץ הארצי.
בגיל 50 עברה לעבוד באלכם, ולאור הנסיון שהיה לה כלבורנטית, נכנסה לביקורת איכות במפעל.
עבדה באלכם כ 25 שנה בביקורת איכות.

ואנחנו מוסיפות קווים לדמותה של מימה שלנו –
מימה הגיעה לברעם במסגרת גרעין "משעולים", מהפלג השוויצרי, היא ניחנה בכשרונות רבים שהביאה לביטוי בדרכים מגוונות, כשהייתה גננת נהגה לכתוב מידי שבוע סיכום שבועי מלא אהבה והומור.
היא נהגה לכתוב: "הילדים ואנוכי", ומשום כך היו ילדים שחשבו ש"אנוכי" זה סוג של כינוי של מימה. היא הייתה גננת מסורה, הלכה עם הילדים לטיולים ברחבי הקיבוץ, לאיזור הרפתות, הלולים והמכוורת ולא פסחה גם על קיני הנמלים ונפלאותיהן.
היא אהבה לספר לילדים סיפורים מהכתב, וגם חוויות משפחתיות מנסיעותיה עם הבנים לשווייץ.
מימה הייתה ספורטיבית ושמרה על אורח חיים בריא, אהבתה הגדולה הייתה השחייה, היא הייתה שוחה יום יום מהרגע שבו נפתחה עונת הבריכה עד לסיומה. הייתה מסמנת באבנים קטנות בסיום כל בריכה כדי לדעת כמה בריכות עשתה.
היא אהבה מאד לטייל בכלל, ב"טיולי יוחי", עם יוחי וגם אחרי מותו. מימה הקפידה על הופעתה גם בשנים האחרונות בהן מצבה הבריאותי הדרדר. כשנפגשנו במעלית במלון קיסר, או בלובי או בחד"א היא האירה פנים, ברכה לשלום, יחד עם לאני שטיפלה בה במסירות.
למימה היה חוש הומור מיוחד, היא כתבה פיליטונים וברכות שהייתה מקריאה בדרכה המשועשעת. היא הפכה את העברית לשפתה וקראה ספרים ממש עוד בשנה האחרונה לחייה ששכנתה נורית גולן הייתה מספקת לה בקביעות.
בני משפחתה ביקרו אותה במהלך כל השנה האחרונה של המלחמה הארורה בה נאלצה להיות רחוקה מביתה, בברעם.
מימה התגאתה במשפחתה, בילדיה עמוס וגולי ובנכדיה ליה, מיכאל, אבשלום, יהונתן, עדי ואיתמר.
מימה נפטרה בבית ותיקי טבריה, וחוזרת היום הביתה לברעם -
יהי זכרה של מימה שלנו ברוך
*************
 
מימה שכנתי,
37 שנים אנחנו שכנות עושות הכל ביחד, אופות,קוראות, ומספרות סודות וסיפורים.
ימים רבים אנחנו נפגשות במלון קיסר ואת תמיד עם לאני שלך, מטופחת ומסודרת, ותמיד מסתכלת עלי ואני מיד מבינה שבאמת רצית לומר לי משהו אבל לא יצא -
למה פתאום הלכת לעולם אחר - - -
לא השארת לנו קצת מהבדיחות שלך... היה לך חוש הומר נפלא.
ואני עדין שומעת את יוחי מעבר לדלת מדבר איתך, וצועק במשחקי כדור רגל בטלוויזיה, ובשקט בשקט מתכנן את הטיול הבא שלכם, שלא יהיה כבר -

לו היה באפשרותי לתת לך דבר אחד בלבד, הייתי נותנת לך את היכולת, להיות איתנו ולומר: הכל בסדר תפסיקו להתרגש.
אנחנו חבריך הקרובים ראינו אותך באופטימיות, בעזרה שלך לזולת, היית אומרת יהיה בסדר אל תדאגו.
אף פעם לא חשבת עד כמה את מיוחדת -

אחרי מותו של יוחי חייך השתנו, האהבה שלכם התפרקה, את היית אישה אמיצה וחזקה אבל עצובה.
שתקת כל הזמן, רק הדמעות הן שבצבצו.
אנחנו איבדנו שכן נפלא ואת איבדת את האיש שכל-כך אהבת.
ועכשיו אתם ביחד
יהי זכרך ברוך
כתבה: נורית גולן
**********
 
מימה יקרה,
זכינו להכיר אותך במסגרת הגיל השלישי – דייקנית, סקרנית ומתעניינת בנעשה במועדון סבאבא הברעמי.
כל השנים היית אשה מאוד ספורטיבית, וגם בזקנתך, זוכרים אותך צועדת בשבילים של ברעם, לפעמים בדרך לבריכה, לפעמים בדרך להרצאה או לשיעור התעמלות. תמיד בלבוש מוקפד ומותאם לסיטואציה.
במהלך השנים האחרונות זיכרונך הלך ונחלש, דבר שהטריד אותך מאוד בתחילת הדרך ולכן שמחת על בואה של לאני, העובדת שבאה ללוות אותך, להיות איתך ולוודא שלא תאבדי את הדרך. הייתן צועדות שלובת זרוע לכל מקום. את הקשר שלך עם לאני אפשר לדמות למעין ריקוד זוגי. בפועל, גם רקדתן בחוג הריקוד של קרולין.
הגעת הרבה למועדון סבאבא שלנו, לפעילויות שונות ומגוונות, אבל הדבר שהכי נהנית ממנו ואפילו הצטיינת בו, היה משחק הרמיקוב. המשחק הזה ליווה אותך גם שהתפנינו לטבריה למלון קיסר ואף היה דרך קבע ברולטור שלך. דבר נוסף שמאוד אהבת היה עולם הספרים ואהבת לקרוא בהם ברגעי הפנאי שלך.
בשנה האחרונה, שבה נאלצנו להיות במלון בטבריה, את מימה, השתלבת במקום החדש והגעת לרוב הפעילויות שאפשרו לך להבין ולהנות מהנעשה. ואף נסעת למועדון המייסדים של וותיקי עמק הירדן והיית מאוד פעילה שם, הכרת אנשים חדשים ונראה היה שזה מיטיב איתך.
בשבועיים האחרונים ראינו איך בריאותך מתרופפת. קיווינו שתתאוששי ותחזרי למלון אבל לצערנו זה לא קרה.
ומילה ללאני – שהיית חלק כל כך חשוב בטיפול ובליווי של מימה – תודה על ארבע שנים של חסד, חברות וטיפול מסור. ראינו כמה מימה סומכת עליך, וגם אנחנו כצוות הגיל השלישי ידענו שתמיד אפשר לפנות אליך בכל עניין הקשור לרווחתה של מימה.
מימה אהובה – נוחי על משכבך בשלום.
נזכור אותך תמיד בחיוך .
צוות הגיל השלישי
*********
 
סבתא
בקיץ לפני 6 שנים כמו כל קיץ הגעתי אליך הביתה, סתם כדי להעביר עוד שבוע בכיף ובשקט הבלתי מוסבר שיש בקיבוץ, ובדיוק הייתי בהתלבטות מה לעשות עם חיי ולאן להמשיך..
ואת בקלילות שלך אמרת לי תשארי לגור פה, תעבדי פה, ויהיה לנו כיף.
יום למחורת החלטתי שאנסה, ומפה לשם נשארתי לגור איתך כמעט שנה, שכרתי דירה בקיבוץ אבל בפועל אצלך היה הרבה יותר כיף.
הפכתי לשכנה של עודי ונורית
קמתי כל בבוקר לחדשות בגרמנית
או איזו סדרה בשווצרית
וכמובן בערב טניס, שלא שיחררת גם אחרי שסבא נפטר.
היית הולכת לבריכה כל יום בדיוק ב9 בבוקר כדי שלא יהיה חם מידי, וגם בחורף נסעת לבריכה רחוקה יותר
הלכת תמיד יותר מהר מכולם, והתנגדת לכל דבר אחר שהוא לא הרגליים שלך , תמיד דאגת שאשן עד מתי שבא לי, וששום דקת שינה שלי לא תהרס.
בקיצור כמו שהבטחת שנה שהייתה בה הכל מהכל ובאמת בעיקר כיף.
סבתא היית תמיד חרוצה כל כך , תמיד רדפת אחרי החלומות שלך , לא פחדת מכלום, והיה לך את ההומור העצמי הכי טוב בעולם.
את השראה שלי
הייתה לי הזכות להיות נכדה שלך לגור איתך ולחוות המון רגעי חסד יחד
תודה שדחפת, שהתעניינת ושתמיד היית שם.
תודה על מי שהיית בשבילי .
אני אוהבת אותך סבתא♥️
נוחי על משכבך בשלום
עדי כהן
*********
 
סבתא, איך נפרדים ממך?
ניסיתי לחשוב מה הדברים שהכי קיבלתי ולקחתי ממך.
מיד עלו בזיכרוני פנייך הרגועות והמחייכות, תמיד כשבאנו אלייך קיבלת אותנו בחיוך ובשמחה, ונתת לנו להרגיש בבית.
גם אם לא לגמרי הבנת מה קורה, הסתרת את זה והתחושה שהשרית עלינו הייתה טובה ונעימה.
האופטימיות והשמחה והרוגע הן התכונות הראשונות שעולות כשחושבים עלייך.
מלבד זאת את וסבא וכל שאר חברי הקיבוץ קיבלתם אותנו כמו שאנחנו תמיד באהבה רבה, למרות פערי אמונה בנינו.
מעולם לא הרגשנו זרים, או לא מקובלים. תמיד הארתם לנו פנים ולמדנו מכם על קבלת האחר ללא שום תנאי.
במיוחד בתקופה כמו זו שאנו נמצאים בה, זה עניין שהוא לא מובן מאליו.
מאז ומעולם במקרים בהם נתקלתי בוויכוחים מהסוג הזה ובו חוסר הסכמה עד כדי אי קבלה על סמך אמונה, תמיד הזכרתי אתכם ואת הקיבוץ בתור דוגמא הפוכה לזה, בתור אנשים מדהימים שאני אוהב לבלות בחברתם ומקבלים אותי למרות השוני.
אז גם על זה, תודה לך ולכם!
ודבר אחרון, לימדת אותנו על אהבת הארץ והמולדת, והטיולים שלנו, הולכים איתנו עד היום.
אז סבתא אהובה, עדיין קשה לעכל שאנו נפרדים ממך כך בהפתעה, אך המורשת שלך והערכים שספגנו ממך הלכו וימשיכו ללכת איתנו ובתקווה שנזכה להעביר מזה גם לילדינו.
תודה סבתא על שהיית הכי טובה עבורנו בעולם, אוהבים!
יוני כהן
 


 

 




הוסף



< חזרה לאתר הנצחה
baram abc
ab מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות