Rapoo- It solutions & Corporate template

אתר הנצחה ברעם
יהי זכרם ברוך.

דף הנצחה לדוידזון יונתן ז"ל
(13/10/1950 - 22/08/1985)     (  -  )

יונתן דוידזון

יונתן, בנם של רות ומאיר דוידזון, נולד בקבוץ אילון. עוד בגיל צעיר בלט בקבוצתו "סנונית" בתבונתו וברגישותו, בדרך חשיבתו המעמיקה והמיוחדת ובכושר מנהיגותו הטבעי, אשר לא בא למיצוי מלא בשל צניעותו.
"אתה היית ילד מקסים, חכם מאד, השקול בכולנו. חייכן ושקט. זריז, גבוה ויפה, מין חזות נסיכית. המנהיג השקט-האמיתי. תמיד רצוי. תמיד בפסגת המגדל" (אילנה גפן).
גם בתקופת המוסד החינוכי בלטה הימנעותו של יונתן מהמרוץ אחר ההישגיות, אך אישיותו המיוחדת וההערכה הרבה שרכשו לו הכול – לא אפשרו לו להסתגר בין הספרים והוא מילא שורה ארוכה של תפקידים חברתיים ותנועתיים ברגישות ובאחריות רבה, תוך חיפושים בלתי פוסקים אחר הראוי והנכון.
"לפעמים היה נדמה כאילו בא לך להישאר בפינתך שלך, עם הספרים והצבעים ועם כל המחשבה. אבל, כשקראו לך – תמיד יצאת ממנה ובאת והלכת ועשית, ממועצות-הסלע של מחנות הקיץ בילדות דרך הילדים האבודים של שלומי, שרק לתבונתך ולדרך ממותנת היה בהן סיכוי" (אילנה).
עם סיום הלימודים יצא יונתן לשנת הדרכה ב"השומר-הצעיר", כי"ג בקן בת-ים ולאחר מכן התגייס לצבא, לחיל השריון. את מרבית שרותו הצבאי עשה כמ"מ ואח"כ כסמ"מ, ברמת-הגולן, בגדוד 74 של חטיבה 188, שם גם מצאה אותו מלחמת יום הכיפורים, בקרבות בלימה הקשים באזור הדרומי של רמת-הגולן ליד תל-פארס. במשך היומיים הראשונה של המלחמה נאלץ יונתן לחליף חמישה טנקים, לאחר שנפגעו בזה אחר זה. רק מעטים שרדו מלוחמי חטיבתו שנשחקה בקרבות הבלימה האכזריים. יונתן המשיך להלחם והצטרף ל"כוח יוסי" (בפיקודו של יוסי בן-חנן) עד שנפצע ביום העשירי למלחמה, בקרבות ליד תל-שאמס, מפגיעה ישירה של אר.פי.ג'י. וירי בנשק קל. הוא חולץ לביה"ח במצב אנוש. במשך קרוב לשנה התמודד עם הניתוחים והטיפולים הקשים בביה"ח.
"המלחמה אשר שברה עולם שלם של מושגים, של נעורים, של שנות חיים, אותך היא פיתלה במאבק ארוך של החלמה והשתקמות. את מקומו של החיוך החליף חיוך אחר, מבט אחר, אולי חיפוש אחר, חיפוש אחר נקודת אחיזה. הלכת ללמוד, אבל הלימודים כמו לא נגעו בך, היית מרוחק" (אילנה).
ההירתמות להדרכתו של הגרעין התנועתי שעמד לייסד את כישור החזירה את יונתן ממעגל ההתלבטות של השיקום העצמי אל מעגל העשייה וקבלת האחריות וההשתקעות בבעיותיהם של אחרים. משם הייתה הדרך קצרה על התפקיד המורכב והמחייב כמזכיר קיבוץ. ושוב, למרות גילו הצעיר במיוחד והעדר הניסיון הציבורי מצא יונתן את עצמו שקוע בבעיותיה הקשות של חברה רב-גילית ומורכבת. יכולת הקשבה ותבונה רבה אפיינו את דרך פעילותו, לצד היחס הליברלי שגילה לבעיות הפרט ורגישותו למכאובים.
לצד התמסרותו לבעיות הקיבוץ הקים יונתן משפחה, בית חם. עם נישואיו למיקי אדלר עברו לקיבוץ ברעם ובנו שם את ביתם, אליו הצטרפו עד מהרה הבנים הצעירים גרא ושאול.
"ראיתי כיצד הוא אוהב את מיקי ומכבד אותה. ראיתי אותו לעתים קרובות על הדשא, ליד הבית ושני הילדים מצטופפים סביבו. מניח להם להוביל אותו לאן שירצו. רוצה לתת להם עצמאות, ויחד עם זאת, משגיח בזהירות על מעשיהם. בשקט מחכה, לא ממהר. אף פעם לא כועס. מרים את ילדו למעלה, קרוב לראשו, מצמידו לגופו והולך איתו עד למקום מבטחים. כזה אבא אוהב היה יונתן" (גיורא אולמן).
אהבתו הגדולה של יונתן לאמנות וקולנוע רק החלה להנביט ניצנים ראשונים כמו השתקעותו בעל נשיאת האחריות למערך החשבונות בברעם, קיבוצו החדש ותרומתו למאבק הציבורי על דמותה של המדינה, במיוחד במסגרת "שלום עכשיו".
בלב העשייה, בראשית ההבשלה, כשהוא רק מתחיל לאסוף את הפרי – הוא נקטף ונגדע, בתאונת דרכים טראגית בואדי מילק. קברו בקבוץ ברעם.


הוסף



< חזרה לאתר הנצחה
מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות