דפי הנצחה

4.10.23

ואדים שלי, בן יחיד שלי, חיים שלי –

כשנולדת היית סמוק-לחיים והרופא אמר
שניראת כאילו היית בטיול...

היית ילד שובב עם הרבה חברים...

כשהגעת בגיל 10 למדינה אחרת, אנשים
אחרים, שפה אחרת, היה לא קל. אני זוכרת שפעם חזרת מבית הספר ביראון לברעם, לבד על
הכביש כי שכחו אותך, כשהיה לך תיגבור בעברית...

יחד התמודדנו עם הקשיים, אהבנו את
האנשים שעזרו לנו והם אהבו אותנו. יום אחרי יום התגברת, היו לך חברים, היה לך הידע
של שפה, אהבת ללמוד שפות והיה לך כישרון, ואפילו חשבת להתקדם בתחום הזה –

היה לנו קשר מיוחד, כשהיה לך קושי באת
אלי, בצבא טילפנתי גם למפקד, כמו בשיר "חיימקה שלי", היית ואדי שלי –

תמיד היה לנו את היחד, ידעת עלי את הכל ואני ידעתי עליך את
הכל –

בנית משפחה עם דיאנה, הייתם זוג מחובר
ואוהב, נולדו הילדים הנהדרים והחמודים.

ואדי שלי היית אבא נפלא, היית מרכז
המשפחה, ידעת על תרופות, כביסה, חוגים, הסעות, אירגון טיולים, ידעת את כל סדר
היום, הכנת סנדוויצ'ים כל בקר, וכל מה שהיה צריך והילדים ודיאנה החזירו לך אהבה.

שנים רבות עבדת במטבח, אהבת את החברים,
היית כמו הילד של המטבח –

שמרתם על קשר חם, הוזמנת לקפה,
התעדכנתם. כשחלית הם דאגו והתענינו ושאלו תמיד מה אפשר להכין לואדים ואיך אפשר
לעזור, וזה תמיד ריגש אותי –

אהבת לטייל, אהבת לנהוג, אהבת לנסוע לכל
מיני מקומות -

המחלה הגיעה והייתה תקופה מאד קשה,
והיית לוחם גיבור במלחמה איתה. האמנת שתנצח בעזרת הרפואה, דיאנה, הילדים ואבא
ואמא, וגם אנחנו האמנו שתנצח, אבל המחלה הכריעה אותך –

אני לא מאמינה שאני צריכה להיפרד ממך,
איך נפרדים?

אני לא מאמינה שזאת המציאות שלי היום –

אוהבת אותך לנצח – אמא אירה