Rapoo- It solutions & Corporate template

אתר הנצחה ברעם
יהי זכרם ברוך.

דף הנצחה לשובל ניסים ז"ל
(14/04/1944 - 21/09/2008)     (  -  )

ניסים שובל – הספד
ניסים שובל, בנו של הרב שלום נתן שרעבי ז"ל, נולד באפריל 1944 בתימן, תאריך מדויק לא היה ידוע. בגיל חמש שנים עלה לארץ ב"מרבד הקסים". ילדותו עברה ברחובות, במרמורק, במשפחה מרובת ילדים. למד במסגרות חרדיות של אגודה. לברעם הגיע במסגרת חברת הנוער הראשונה "צוקים" והרגיש בבית. התגייס לצה"ל ולחם במלחמות ישראל.
ניסים עבד שנים רבות במדגה, בבית אריזה, באלכם, במטע ולאחרונה בארכיון. תמיד היה מסור מאד לעבודה. היו לו קשרים טובים עם העובדים איתו ויחס חם ומיוחד למתנדבים. במטע עסק בעבודות הכפיים השונות. למרות הקשיים הפיזיים, לא ויתר ועבד בחריצות רבה בכל העבודות הנדרשות. באלכם קיבל תעודת הצטיינות על ניהול מחלקת המונו בלוק.
ניסים ידע ערבית על בוריה , למד מזרחנות בגבעת חביבה והיה פעיל במפ"ם, במגזר הערבי.
הוא התחתן עם מלכה אם ילדיו רוויטל וצפריר ז"ל, שנפל באסון המסוקים. טרגדיה שהשפיעה וזעזעה אותו.
בנו יזהר נולד בעקבות נישואיו עם שוש שנשארה בקשרים טובים איתו גם לאחר הגירושים וסעדה אותו במחלתו.
במרץ 2008 התבשר ניסים על מחלת הלוקמיה בה חלה. הוא התמודד בגבורה, באומץ ובכוח רצון. בדרכו המיוחדת הקסים גם את הצוות הרפואי בבית החולים.
ניסים נפטר בבית סבים בברעם, אליו הגיע לאחרונה.
יהי זכרו ברוך!
 
פרידה – רבקה
צהריים, בבית הסבים שקט של שבת. באתי להגיד שלום. פטפטנו על הא ועל דא ואתה היית צמוד לטלפון. "אני מנסה להעיר את הילד" אמרת. יזהר תמיד נשאר בשבילך הילד.
אתמול בצהריים. שקט של שבת. "אני עייף" אתה חוזר ואומר ומנסה להחזיק את עיניך פקוחות, "רוב הזמן אני מנומנם וכאן יש מי שעוזר לי ומשגיח עלי".
שקט של שבת.
בן שש עשרה היה ניסים כשהגיע לחברת הנוער "צוקים". נער מסוגר, בעל המון ידע, תלמיד חרוץ ושקדן. עד היום אני זוכרת את מחברותיו המסודרות, את כתב היד הקטן והפניני ואת הקפדנות והסדר שדרש מעצמו ומסביבתו.
כשחזר מהצבא, המשכנו לשמור על קשר. נישואים, לידת ילדיו וצמיחתם, עד היום המר והנמהר ההוא, עד הלילה הנורא בו איבד את צפריר. בן רגע כאילו קרס עולמו. חששתי לו. דאגתי שמא יתמוטט אבל יחד עם הכאב המכרסם, נותרו בו כוח ואומץ לב להמשיך בחייו, לדאוג ולחבק את רויטל, את נכדיו ואת הילד – יזהר.
לפני חודשים אחדים שהיתי עם איציק בבית החולים בצפת, ושוש באה להודיע לי שניסים הובהל למיון. כבר אז שמעתי את הבשורה הקשה לעיכול - לוקמיה. אבל התקווה נותרה. רציתי להאמין, בשביל ניסים, בשביל ילדיו ונכדיו, בשבילנו. בכל פעם שניסים חזר מבית החולים שמחנו שהצטרף בארוחת הצהריים לשולחן המיוחד הזה, בחדר האוכל מול הדלת הצפונית. השולחן של בוב, אבנר, איציק וסתוונית ולעתים גם ניסים.
בבית הסבים שקט של שבת בצהריים. סתם שיחת חולין. ניסים משוחח בטלפון עם יוסי סמוכה, מנסה להעיר את הילד. העייפות הכריעה אותו ועיניו נעצמו. המאבק תם.
"ממעמקים קראתיך יה. אלי שמע קולי, שמע תחנוני".
נער בן שש עשרה מכונס בעצמו, אבא, סבא. איש אמיץ שידע כי ימיו ספורים והוא רצה לסיימם בבית.
ועכשיו הכול שקט, כל כך שקט ואתה כאן על יד צפריר בנך, שאהבת.
אני כל כך גאה בך.
שלום לך ניסים. 


הוסף



< חזרה לאתר הנצחה
מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות