דפי הנצחה

22/1/2023

קורות חייה של דליה כהן חברתנו היקרה

דליה נולדה בשנת 1943 בתל אביב, להוריה שרה ויוסף גולדהבר, אחות אמצעית בין דבורה, לאתי. הוריה עלו מפולין ואוקראינה בעליה השנייה, אביה היה פועל בניין ובהמשך עבד בוועד הפועל של ההסתדרות, אימה הייתה עקרת בית, וגם תופרת וילונות.
בכיתה ה', בגיל 10 הצטרפה לשומר הצעיר, ובנאמנות המשיכה לשרות בנחל במסגרת גרעין נחשול. בשלט המוקדם הכירה את מורדו, איתו התחתנה בשנת .,1964 בהמשך נולדו תומר, יפעת ואלה וגם הנכדים, אורי ונועם, אריאל ואלי שהסתדרו נהדר עם סבתא דליה.
דליה הייתה אישה ערכית וההגשמה בקיבוץ ברעם התאימה לה מאד, היא הייתה "חיילת ממושמעת", היו חשובים לה החוקים והכללים הברורים, וגם הדרך בה דברים צריכים להתנהל. אם אומרים, ככה יעשה. בהמשך, התקשתה לקבל את השינויים ולעיתים עלו בה גם כעס, נוקשות ואמביוולנטיות.
דליה הייתה רגישה לחלש, בו בעיקר התעניינה, הייתה מאד בגובה העיניים, ליבה יוצא למי שקשה לו, הייתה בה נדיבות, טוב לב ורגישות לסבל. בברעם מצאה דרך לבטא זאת ולהקל, גם בתפקידה כמקשרת לעובדת הסוציאלית במשך שנים, תפקיד אותו עשתה זאת בנאמנות ודיסקרטיות.
בברעם הייתה חברה בוועדת צריכה, סדרנית טרמפים וסדרנית עבודה. היא עבדה בחריצות ומסירות בחינוך, בקומונה, במטבח, באלכם, ובענפית, ויש עדיין חברים שזוכרים שהייתה משכימת קום טבעית ובישלה במיטבח את הקפה השחור לקוטפים הרבים, והגישה אותו יחד עם עוגות, בעונה. דליה המשיכה לעבוד ככל שיכלה גם אחרי שיצאה לפנסיה.
תומר זוכר שכשהיו ילדים, הם היו נוסעים פעמיים בשנה לתל אביב לסבים, זה היה ריטואל קבוע: גן חיות, מכבי אש וטיול בשבת במדרחוב בדיזנגוף, בהמשך תל אביב השתנתה לה...
סבתא דליה הייתה מותג לנכדיה וגם לבני הדודים, היא הסתדרה עם ילדים, הייתה חינוכית בדרכה והם זרמו נהדר יחד, למשך תקופה הייתה גם "סבתא תותבת", כינוי שניתן לה ע"י יוני ויפתח איזנברג. בזמן ששרית למדה אחיות וליאור למד יום בשבוע, דליה הייתה מתייצבת ומתפקדת בנאמנות: מקלחת, אוכל, ושירים בהשכבה...
דליה אהבה לשמור, להיות בשומר הצעיר, לשמור לילה ולשמור פריטים מעברה, לעיתים נדמה היה אולי שדליה מוותרת על עצמה למען ערכיה, למען הקיבוץ, למען הנהוג, אבל, לקראת סוף ימיה היא בחרה לכתוב צוואה ובה גם הנחיה מפורשת לא לחבר אותה למכשירים מאריכי חיים.
היא אהבה מלאכת יד, סרגה סוודרים לילדיה ורקמה יצירות רבות, מלאכה בה התפתחה בחוגים בתל חי. היא אהבה לשחות, אהבה לשיר, אהבה שירים ישראלים, הובילה את השירה בציבור בגרעין נחשול ושרה במקהלה. היא אהבה לצחוק וגם אהבה מאד ספרים, והמשיכה לקרוא עד ימיה האחרונים. דליה הגיעה בנאמנות לסבאבא לחוג-מדרש עם לאה רייביץ, נהגה לקחת את הדפים ולעשות לימוד נוסף עם נורית דקל. כשלא יכלה להיות נוכחת, דאגה שיגיעו אליה הדפים.
בשנים האחרונות מריוויק העוזרת הנאמנה נכנסה לתמונה, בהתחלה היה קשה, עד שהסכימה לקבל מטפלת, אבל בהמשך זו הייתה הצלחה בלתי רגילה, מריוויק הייתה מסורה מאד, הן למדו להסתדר והיו טובות אחת לשנייה. דליה אהבה אותה ומרוויק אמרה: "גם כשדליה כועסת אני אוהבת אותה". על שלט הבית החדש שלהן נכתב: "כאן גרות דליה ומריויק"

יהי זיכרה של דליה חברתנו היקרה ברוך

עינת רידל לוצאטי