דפי הנצחה

 7/2/2023

קורות חייה של רות שביט היקרה
רות נולדה בשנת 1932 בברזיל להוריה לאה ומשה-מאוריסיו גנדלמן. אחות צעירה לשלוש אחיותיה: אניטה, רחל ומרתה.

היא זכתה לחינוך קלאסי, למדה וידעה המון שפות, הייתה סקרנית ומהירת תפיסה.

בגיל 16 עברה לריו והשתלבה בתיכון ובפעילויות אידיאולוגיות בתנועה הקומוניסטית (שהייתה מחוץ לחוק) והשתתפה בהפגנות הסטודנטים.

בעודה בברזיל עבדה ביחסי ציבור של חברת קוסמטיקה, בשווק פרסומות לערוץ טלוויזיה.

שלושה ילדים נולדו לה ולג'רונימו: לאה, לילך (לילה) וראובן (לואיס רוברטו). מהר מאד היא נותרה לבדה לגדל את הילדים ועשתה הכל על מנת לדאוג לרווחתם, חינוכם וטיפוח הקשרים ביניהם. רות שמרה על ילדיה כמו לביאה על גוריה, המשפחה הייתה הדבר החשוב לה ביותר בגדולה ובקטנה, כמו למשל שמירת מסורת הילדות של ממתקי יום שישי, גם כשבנותיה כבר היו לאימהות...

ביולי 1965 עלתה לארץ עם ילדיה, ישירות לברעם, בעיקבות הכרות עם אלי בן גל ז"ל שהיה שליח בברזיל, היא למדה עברית באולפן, ובמהרה נכנסה לנעליים הברעמיות, שהחליפו את נעלי העקב איתן הגיעה, בחורה צעירה ונאה, עירונית, מחוץ לארץ –

היא צעדה בשבילי ברעם שנראתה לה קרה וקשוחה, כפי שסיפרה, עד שלמדה להכירה, והתגאתה בה ברבות השנים...

בברעם עבדה בחינוך, ויש ילדות שעדיין זוכרות את סיפורי סאסי פררה (Saci-pererê) שסיפרה כשהיו באוהלי האינדיאנים בחשכה... היא הייתה קומנרית חברים, עבדה בבישול ילדים, בבית תינוקות ובמתפרה, בה מצאה את מקומה, כעשרים שנה, למרות הקשיים, ובה תפרה עד גיל 80.

רות מילאה תפקידים כמו: אחראית ריהוט, שעונים והנעלה... וגם סדרנית טרמפים...

בברעם פגשה רות את ישראל בן איש, עליו אמרה שהוא אהבת חייה. הם הרבו לנסוע לחו"ל ולטייל יחדיו בכל רחבי העולם, נכדיה אומרים שקשה למצוא מקום על פני הגלובוס שלא היו בו, רות וישראל הרבו לצעוד יחד גם בשבילי ברעם.

צעירים וצעירות היו בין באי הבית, והם שמרו על קשר חם במהלך השנים -

רות זכתה ל - 12 נכדות ונכדים ולעשר נינות ונינים, את נכדיה ביקרה בבתי הילדים, הייתה מחכה להם בבקרים על יד האוטובוס בצאתם ללימודים, העניקה חיבוק וממתק... עם נכדיה הרחוקים הקפידה לשמור על קשר חם ורצוף, היא נסעה לבקרם באוסטרליה הרחוקה והם באו לבקרה בברעם. נכדותיה זוכרות שתפרה להן שמלות ותחפושות וסיפרה סיפורים שהמציאה...

כששיר ותור בחרו לחזור לברעם שמחה מאד, כשהלכה לבקר את ניניה נהגה לומר: אני הולכת לבקר – תנינים...

רות הייתה סקרנית, ומתעניינת, בסבאבא היא זכתה ללמוד אצל ביתה לאה שהתגאתה בה -

היא אהבה סדר, יופי, ואסתטיקה, כך גם הייתה לבושה, מוקפדת, נאה וחייכנית, היא יצרה בפסיפס, ורקמה, טיפחה יחד עם ישראל את הבית ובמיוחד את הגינה בה טיפלה ואהבה שהיא פורחת ומלבלבת.

רות הקפידה להתעמל עד שכבר לא יכלה ושאפה לשיפור מתמיד, למרות שסבלה מתלאות גופניות שנים רבות, היא הייתה כעוף החול, בעלת יכולת התאוששות מפליאה ומעוררת השראה. רות הקפידה לא להתלונן ולא לשתף בקשייה, עד לאחרונה, בשיחת טלפון לבנה ראובן שגר באוסטרליה, בה היא הרשתה לעצמה לבכות ולהביע פגיעותה, ראובן מיידית הגיע והספיק להיפרד -,

רות זכתה לחגוג את יום הולדתה ה -90 בחיק משפחתה העוטפת והאוהבת. בחגיגות ה - 90 בסבאבא היא אמרה שהתפקיד שלה הוא להיות סבתא ולהנות כל יום מהנכדים מהנינים והוסיפה שעכשיו היא מרשה לעצמה לשחרר ולהשתחרר ממשקעים שהיו לה, אותם אמרה שאספה וזרקה, וזהו, שעכשיו יש רק לחיות כמה שנשאר לה ושיהיה טוב –

לפני שלושה חודשים וינה המטפלת המסורה הצטרפה לטיפול ברות, שיחד עם ישראל, לאה, לילך וראובן, טיפלו בה במסירות ואהבה עד נשימתה האחרונה בבית סבים הנהדר שלנו, בו זכתה להיקרא רות רגינה, המלכה שלנו -
יהי זיכרה ברוך
כתבה: עינת רידל לוצאטי

 7.2.2023 – טז בשבט תשפ"ג

 

לאמא שלנו, ברכת הדרך,
אמא, שהכרנו אותך קודם בשם mãe, או mamãe או "manheeee"; שאחרים קראו לך Regina או עם התואר Dona Regina או Tia Regina ובגיל 33 הפכת לאמא-רות,

עומדים כאן אתך שלושת האוצרות האמיתיים שלך: Lea Regina , Leila, ו Luiz Roberto.

אנחנו זוכרים שסיפרת לנו ואחר כך לילדינו, מלא סיפורים מהראש כמו על ססי פררה, למשל. קראנו סיפורים, שיחקנו משחקי שולחן בבית, למדנו יחד מאנציקלופדיות. בבית שלנו תמיד היו שירים ומוזיקה (בעיקר ברזילאית אבל ממש לא רק).

אנחנו נזכרים היום גם בטיולים ובפיקניקים שעשינו, הולכים ברגל לואדי פארה או לכפר בירעם או ליער... את ואנחנו- אמא ושלושה ילדים (מי מאיתנו היה מעז לעשות את זה היום?! )

זוכרים את הנסיעות לחופש, בקיץ, למלון בחיפה – כי לנו לא הייתה אף משפחה בארץ, אבל את לא חסכת מאיתנו את הכיף. ושם הלכנו ברגל במעלה ההר ובחזרה.

ובבית, ארוחות הארבע עם הסנדויצ'ים היפים (כי זה מה שהיה...) כשאת מבשלת גם Feijoada וכל מיני מאפים ברזילאים, ואפילו דאגת להביא לנו למוסד (עם סיר הפלא החשמלי) איזו עוגה חמה וטובה או פיצה משובחת...

אמא שלנו, שהיית תופרת יצירתית ומעולה, שכל הנכדות והנכדים זכו לבגדים ותחפושות מושקעות.

למדנו ממך ש"משפחה זה מה שחשוב – כל השאר בא והולך", אנחנו יודעים גם שיש לך מקום מרכזי ומחבר עם המשפחה כולה, בברזיל, כל השבט של האחיות גנדלמן. ואנחנו ממשיכים לשמור ולטפח את המשפחות שלנו והקשרים ביניהם והמשפחה הגדולה והמתרחבת.

נשאת לבד את עול המשפחה, עברת נטישות ואובדן, ולמרות ואולי גם בגלל מה שעברת- עלית איתנו לישראל, לברעם. בלי לדעת את השפה, לתוך תרבות שונה, בגדים שונים, עם התכשיטים הבורגנים, כשאת משכילה ודוברת 4 שפות עוד לפני שלמדת עברית (ולא כולל לטינית אותה למדת בבית הספר).

במהלך השנים של הקליטה ספגת לא מעט ביקורת, "עין צרה" וגם התמודדות של אם חד הורית בסביבה שלא ממש ידעה להכיל ולסייע, כשאת איכשהו לא לגמרי שייכת כי לא היית מהוותיקים (למרות שהיית בגילם), מהמייסדים, מההשלמות... וצפינו בך מתמודדת ולא נותנת לגב הזקוף להתכופף. מול סערות עמדת, נאבקת, ניצחת.

תמיד ידענו שאת איתנו, בשבילנו, לביאה שמגנה על הגורים שלך.

ראינו אותך עובדת בחינוך, במטבח, במיונים, בקומונה, בשמירות הלילה, במתפרה – איפה שהיה צריך ולמדנו ממך שעבודה והתמדה הם בסיס לקיום וצריך לעשות את המיטב, בלי חשבון.

אמא שלנו, שאהבה יופי ואסתטיקה – לבושה תמיד מוקפד ויפה, דואגת לטיפוח כל פינה בבית, אוהבת לטייל בחנויות ולהתחדש בבגדים יפים ותכשיטים, וכמובן לטפח את הגינה המקסימה הפורחת והמתחדשת כל הזמן.

אמא וסבתא וסבתא רבתא שלנו שעודנו גאים על השליטה בטכנולוגיה – במחשב, בסלולרי (אלופת האימוג'ים והסטיקרים), בטאבלט ואין כמוך בפתרון תשבצים. אלופה!

השבט שהקמת, שלנו, השביטים גדל וצמח, מי בארץ, מי בחו"ל: והתהדרת באהבת 12 נכדים ו10 נינים!

בלב רחב צרפת אל השבט עם השנים ה"מאומצים" מבני הגרעינים, אולפן, ואחרים שהפכו לבני משפחה ממש, עד היום. יצרת לך – לנו משפחה לתפארת!

גאוה גדולה להיות חלק מהשבט הזה- גנדלמן/גירוס/שביט/בנאישביט... לא משנה איך נקרא לנו.

בראש - אמא וישראל (שרולי) – צמד חמד, עם זוגיות יפה של חמישים שנים , שהיתה לך, לכם, לנו לכולנו ברכה אדירה. הביחד שלכם, עם הטיולים הרבים בחו"ל, ההליכות הרגליות מסביב לקיבוץ, הנסיעות יחד לכל סיום ובמהלך הקורסים בצבא של כולנו, נסיעות לסידורים, לבריאות... הבית שיצרתם והייתם לכולנו. ביחד שהוא לגמרי שלנו.

כסבתא היית סבתא נהדרת לילדים שלנו, הנכדים שלך וסבתא רבתא לנינים. כולם באו ושימחו אותך במסיבת יום הולדת 90 שחגגנו לך רק לפני חצי שנה.

את, שכל השנים "הכל היה בסדר", מעולם לא ביקשת עזרה, לא הראית חולשה, זכית בימיך האחרונים לטיפול מסור ורגיש על ידי וינה היקרה. זכית את וזכינו אנחנו גם ליחס חם ותומך של נירה, עתליה ויעל זיו. ובשבועיים האחרונים לחייך סעדו אותך במסירות, הערכה ואהבה גדולה כל הצוות של בית סבים.

אמוש, ביום העצוב הזה אנו נפרדים ממך ומברכים אותך לדרך שלווה, שקטה ובטוחה כפי שייחלת.

רוצים לומר לך תודה על הכל.

נוחי על משכבך בשלום, אוהבים עד אין קץ ונזכור אותך לטוב,

לאה, לילך וראובן.

-----------------------------------------------

 

ושוב אני כותב לך ואליך. אולי כמה מילים ינשרו מהכתב ויגיעו אליך בדרך כלשהי.
קשים עלי חיי כעת בלעדייך. רוצה אני לגעת בך, לחוש אותך בקרבתי כפי שהיינו כל חיינו, יד ביד מטיילים מסביב, אוהבים ומכבדים.
אך הגורל קבע לנו פרידה "לזמן מה" ונקבל את זה גם באהבה והבנה.

רות, כולם עצובים עם לכתך מאיתנו וכי נוכל לראותך רק בדמיוננו ובתמונות הרבות שהשארת אחריך. זוכרים אותך ביופייך, בפניך ומלבושיך, תמיד מסודרת בקפידה ונקיה כאילו יצאת מחדר ההלבשה של חנות מהודרת. כל אחד מציין כמה את יפה ובאמת גם אני חשתי והתגאיתי על מה שאני זכיתי להיות לידך ברגעים כאלו.

רות, יש רגעים, וגם ימים, וגם שנים שעברנו לידם והם עברו ביננו והשאירו לנו זיכרונות טובים מהחיים שעברנו דרכם. חיים של אהבה ושמחה, חיים של דאגה לבריאות שלנו וכן החיים של ילדינו ונכדינו הרבים שחלקם התפזרו בעולם הרחב ונמצאים בהרבה מקומות שאם היינו יוצאים אליהם היינו צריכים להגדיל את ימי השנה בלוח השנה.
אני אבל עליך ומבכה את לכתך לדרכך האחרונה. עצוב לי מאד להיות בלעדיך, אך אני יודע שאת רוב דרכך עשית כרצונך והגעת לסיפוק מלא כפי שאת רצית – עטופה עם ילדיך ומלוא החופן נכדים ונינים ושאר ידידים שאהבו אותך מאד מאד. מלוא החופן, כמו שאומרים.

רות, ושוב אני כבר מתגעגע והייתי רוצה לראותך בעשייה שלך, במעשים שלך, ידיך היו תמיד עסוקות במלאכה כלשהי. לאחרונה התחלת ליצור בפסיפסים אך לא הספקת הרבה כפי שרצית. הכל עדיין מוכן בארון לקראת התחלת עבודתך.
רות, נזכור אותך תמיד כאשה עסוקה ויוצרת, משהו שיישאר אחרייך לזוכרך.

רות, אוהב אותך
אוהב וזוכר אותך לעד
ישראל

---------------------------------------- 

סבתא אהובה שלנו,
הגיע רגע הפרידה שלנו
פרידה מהנוכחות שלך
הרי דמותך שזורה בנפשנו וליבנו לתמיד
עם חיוך ורוך ששמורים לך.
תמיד גברת, תמיד מסופרת עם תלבושת מרשימה
עגילים, טבעות ושרשרת, משקפיים וחיבוק חם.
סבתוש, נתגעגע לדרך שבה נשקפנו מעינייך
לאנשים שהפכת אותנו להיות
לאיך שאהבת אותנו, ככה, כמו שאנחנו.
לכישרון שלך לגרום לנו להרגיש גבוה גם ברגעים הנמוכים שלנו
לתחושה הממכרת של להיות נאהבים בלי תנאים.
מכל ההיסטוריה המפוארת שלנו
זכורים לנו מיליון פרטים קטנים של אושר
טיולים באופניים על שלושה גלגלים
ממתק בוקר מהמתפרה, כל יום לפני ההסעה
ארוחות בוקר או ארבע ובעיקר מקום אוהב לעצירה.
לימי כיף בחיפה עם שרולי במשאית
לסיבוב לנינים על הקלנועית.
לממתקים שתמיד חיכו לנו במגירה העליונה
לשיחות על כדורגל, בית המלוכה יחד עם עוגת תפוחים חמה.
לימי שישי – תספורת בכרמיאל וקפה מפנק
לאין ספור סיפורים, סרטים ותמונות מכל הטיולים וההפלגות.
איך זכרת להתקשר ולברך בכל תאריך ומועד
לשלוח בוואטספ ברכה או עוד סטיקר ומדבקה.
סבתוש שירת חייך המפוארת נעצרה,
אנחנו רוצים להגיד לך תודה
על החותם הענקי שהשארת בליבנו לעד
תנוחי מהמסע, הקמת שושלת מרשימה
תמיד תיהי מוקפת באהבה
הנכדים והנינים