דפי הנצחה

קורות חייה של אורנת- אורנלה הובר

אורנלה הייתה יפה, אלגנטית ומטופחת בטוב טעם, בסגנון איטלקי.
בברעם הייתה פעמיים רכזת ועדת בריאות, רכזת ועדת מינויים, רכזת כוח אדם, קומונרית, עבדה במועצה ובעיקר בהנהלת חשבונות.
היא טיפחה את משפחתה, ביתה וגינתה שציינה שהיא התחביב שלה. התחביב העיקרי כתבה, הם הנכדים שהם חלק ממשפחתה האהובה.
כך היא סיפרה לנירה:
“נולדתי ברומא בשנת - 1943 לתוך מלחמת העולם השנייה, בת שנייה להורי – אַריִגו ועדהַ אַסקוֹלי.
לפַני, נולדה אחותי הגדולה רוסנה ואחַרי נולדו תמרה- ליאנה והאח הצעיר ליאונרדו. אחרי המלחמה החיים שלי התחלקו בצורה דרסטית לשלוש תקופות שונות וקשות, כל אחת בפני עצמה.
התקופה הראשונה היא ילדותי ברומא, בה למדתי בבתי ספר נוצריים. המצב הכלכלי של המשפחה לא היה טוב אבל השתפר בהמשך. בגיל 12 הגעתי לראשונה לתנועת ה”שומר הצעיר” ואיתה המשכתי את דרכי עד לעלייה לארץ, בגרעין.
סביב נושא העלייה היה הרבה מתח. משפחתי התנגדה לעלייתי ארצה והייתה לי מלחמה קשה איתם. הייתי אז בסוף שנות העשרה שלי, היו לי הרבה מחזרים והמשפחה רצתה שאתחתן עם בחור טוב ממשפחה עשירה. לא היה נהוג אז, בשנות ה- 60 , שבחורה תעזוב את הבית ותלך לבדה לעבר עתיד לא ידוע ועוד בארץ רחוקה. כאב הראש שעשיתי להורי היה כל-כך גדול שלבסוף הם אמרו לי - לכי. אני הייתי משוכנעת במיליון אחוזים שלא אראה אותם יותר.
התקופה השנייה בחיי מתחילה עם עלייתי ארצה בשנת 1963 . עליתי בגרעין אירופאי לקיבוץ אדמית שבגליל המערבי. החבר’ה בגרעין היו מאוד עליזים ואילו אני הרגשתי אחרת. לא הייתי באותו ראש שלהם. הם התלהבו מהקיבוץ כרעיון אידאי – אוטופי, אבל בפועל, היה להם קשה לקום בארבע בבוקר למשלוח עופות. התחתנתי עם יאן ונולדה נעמה - בתנו הבכורה.
קיבוץ אדמית קרס, חברי הגרעין ומשפחותיהם עזבו, חלקם חזרו לחו”ל, חלקם התפזרו ביישובים בארץ.
את קיבוץ ברעם הכרנו בזכות ויקו ארנין ז”ל שהיה המדריך שלנו באדמית והיה אדם כל-כך חיובי שחשבנו שהקיבוץ שלו חייב להיות קיבוץ טוב אם יש בו אנשים כמותו. בנוסף, הכרנו את מדריכינו מגרעין "משעולים".
בברעם, השילוב עם גרעין “נחשול” נעשה באופן לא ספונטני, היינו בני אותו הגיל וצירפו אותנו לפעילויות שלהם.
בברעם נולדו לנו עוד שני ילדים – אלון וליאנה.
באדמית הייתי קומונרית, בברעם עבדתי בין היתר כמזכירה טכנית ומשם עברתי לעבוד בהנהלת חשבונות. בברעם של פעם – הייתי צריכה לתת שנה במסגרת התורנות בחינוך, עבדתי בבית התינוקות ומאוד אהבתי לעבוד שם. אחרי כמה שנים יצאנו לשלוש שנים של ‘חופשה’: שליחות מטעם “השומר הצעיר” בצרפת.
בשנת 2001 יאן נפטר.
בהנהלת חשבונות עבדתי עד גיל 68 . פרשתי כי הבריאות שלי לא כל-כך טובה. ועכשיו – מחכים...
בפרק השלישי בחיי, השמחה שלי היא שנולדו לי הרבה נכדים וכל אחד מהם, הוא מתנה בפני עצמה.
לפני 10 שנים נכנס לחיי נמרוד שץ מכפר סאלד שתומך בי ומעודד אותי בהרבה מסירות וחברות טובה, ואני מודה לו על כך.
במשפחתי: נעמה שנשואה לליאור, הם גרים בקציר ולהם תום, שיר (בת) , ינאי ואשל.
אלון שנשוי לטל , הם גרים בגן-נר ולהם גל (בן), יובל (בת), ליאור (בן) וליה.
ליאנה שנשואה לאלדד, הם גרים בצור-משה ולהם יאן, אדם ואהוד.
אני רוצה להודות מעומק הלב לכל החברות שמטפלות בי יום יום וגם בלילה, בתקופה הקשה והמיוחדת שאני עוברת”.
אורנת התמודדה עם מחלתה וגם בשעותיה הקשות היא דאגה להיות מטופחת. היא רצתה למות בביתה ורצונה התגשם.
אחותה תמרה, ילדיה, נכדיה ונמרוד ליוו אותה ותמכו בה לאורך התמודדותה. אחיה רוסנה וליאונרדו ובני המשפחה ליוו בדאגה, תמיכה, טלפונים וביקורים.
לאורנלה היה חשוב להיות שותפה בתכני הלוויתה והשתדלנו למלא את בקשותיה.

יהי זכרה של אורנלה יקירתנו ברוך.