דפי הנצחה

דברים על הקבר
עומדים אנו אבלים על פי קבר רענן זה, קבר דויד כפרי היקר, שהיה בזמנו חבר בתנועת השומר-הצעיר במחתרת במצרים. הגשים עלייתו ארצה דרך צרפת בשנת -1952, והגיע לברעם ב-1954 אחר תקופת גיבוש ונח"ל בעין-החורש, מסילות ושער-הגולן. אנו מעלים את זכרו ברגש של כבוד והערצה לנפשו האצילה ולפעלו החרוץ, הנאמן והמתמיד בכל תחנות דרך חייו. הוא הצטיין בכל השנים האלו, תחילה כרפתן ונוקד, אחר-כך כספרן בספרייתנו וכתברואן וחצרן בחוצותינו. דוד היה מיזוג כה מושלם של ספרא וסייפא. אם גם נקנה אצלו הדבר במאבקים קשים, ודרמה, אף ייסורים, אך ללא לאות לחם את מלחמתו להטיב עם גורלו האישי ברוב כוח, להקים אולי משפחה חדשה, להדק קשרים עם שני בניו ובתו. אין כמוהו מסור היה האיש לבית-קיבוצו וייעודו. והנה, בדמי ימיו בצאתו לחופשת קיץ נכספת, חטף אותו הגורל לנצח ואותנו השאיר יתומים לעדנו-בראשיתנו, היא תקופת החלוציות, שהוא אכן משך עדי ימינו, בהעניקו לה משנה-זוהר.
אנו הנותרים בלעדיו עלי אדמות, פונים אליו נרגשות בקריאה אחרונה: חזק ואמץ!
יהי זכרו ברוך!
שלום לו לדוד!
עמרם
ברעם, 20.8.82, ב' באלול תשמ"ב


דוד היה אדם מיוחד, איש חברה בדרכו שלו ואוהב אדם יותר מכל.
ידע להאזין מעומק לבו לא רק למוסיקה שכל כך אהב אלא גם לזולת שכל כך כיבד וקיבל כמות שהוא.
הוא היה איש רגיש ומבין אך לא תמיד היה קל לכולם לקלוט את המסר שלו. ראה בכל דבר ערך קיומי כלומר, יחסו לחיים היה זה של אדם מתמודד ללא הרף מבלי לאבד מהאופטימיות הקיומית.
פעם בשיחה שלנו, שאלתי אותו על משמעות המילה "אושר" בעיניו. הוא ענה: "בשבילי אושר זה בריאות".
אמרתי לו: "אני רואה את הבעיה המרכזית בחייו של אדם כקובעת את אושרו".
הוא ענה: "כן, כמו שהחוליה החלשה קובעת את חוזק השרשרת".
לדוד היה כוח רצון רב. הוא היה מטיל על עצמו משמעת פנימית קשה, רצה לחזק את החוליה החלשה. עוסק בספורט, בריצה, יוצא לטיולים, מחדש קשר וקרבה. הקשיים לא הרתיעו אותו ולא ריפו את ידיו אלא דרבנו אותו להתמיד בכל משימותיו ועבודותיו.
הערכתי אותו מאד.
אהבתי לשמוע את דבריו, את ההערכות הדקיקות, את ההומור שברמזו. אהבתי לראותו מקשיב לדברים של מה בכך והופך אותם לדברי חוכמה.
היה לי לידיד, לא של מפגש יומיומי אבל של שותפות סמויה ונוכחות, וקיומו היה בשבילי משמעותי.
וכשלוויתי אותו בדרכו האחרונה, יחד עם העצב העמוק, גברה בי תחושת הכבוד שרחשתי לו.

סלויאן