דפי הנצחה

פסח בן-ארצי / חיימקה

פסח הלך לעולמו והמשמעות הקיצונית היא הינתקות מעולמנו.
הסתלקותו הפתאומית משאירה משפחה ללא בעל, ללא אבא.
יעברו עוד ימים רבים, קשים, עד תחלוף, ואם בכלל, תחושת ה"הוא איננו".
לא יצא לי לשוחח רבות עם פסח אלא פעמים ספורות וזה היה דווקא בשנה האחרונה לחייו הקצרים. הוא היה במצוקה ורצה למצוא את מקומו בעבודה, ידע את מגבלותיו ושמח כי אכן מתעניינים בו ומנסים לעזור לו להיחלץ מהשוליים. רצה לעבוד בנגריה ולהשלים את יום עבודתו במיון. הוא סיפר לי כי איננו רואה עצמו איש צוות הסככה אך הוא מאד אהב למיין ולמעשה הייתה זו עבודתו האחרונה.
מי לא ראה אותו מוקדם בבוקר הולך לבריכה לשחות?
מי לא יזכור את המאכלים המיוחדים שהכין ואהב להכין?
מי לא יזכור את חגיגות פורים בהן נהג להופיע בכל מיני מופעים שונים ומשונים?
מי לא ראה אותו סובב עם בניו בחצר, על הדשא, שקוע במשחקים ועסוק בשח-מט?
לאחרונה סיפר באחד מערבי התרבות על סוד שהיה לו: פעילותו במסגרת עליית יהודי ברית-המועצות. הוא ניסה את כוחו בכל מיני ענפים, בתנועה החינוכית, ולא תמיד המזל האיר לו פנים.
לפסח היה קשה להסתדר עם הבריות. התמיד בלווי הפעילות הספורטיבית ועבד תקופה ארוכה בעבודת שוחקת –התברואה ולא הספיק יותר.
לא קל להיפרד מחבר אשר חי אתנו שנים רבות דרך חוויות הגרעין וקשיי ההיקלטות בקבוץ. הוא היה "הצבר" של הגרעין.
דרכינו נפגשו מספר פעמים. לראשונה בבית-חולים בבר-שבע שם שכבתי פצוע וכשפקחתי את עיניי ראיתיו יושב לידי. בתנועה בחו"ל החליף אותי בניהול קני ליון וגרנובל. עבד אחרי בהנהלת חשבונות.
פסח היה חבר גרעין "משעולים" והיה לחבר ברעם. שותף לחיי כולנו בטוב ובקשה.
המחלה הכריעה אותו ולא יכול לה.
האבידה היא ראשית כל של המשפחה: של אורה, של הילדים, ואין ניחומים. יחד אתם הקבוץ אבל על הסתלקותו של פסח.
יהי זכרו ברוך!