Rapoo- It solutions & Corporate template

אתר הנצחה ברעם
יהי זכרם ברוך.

דף הנצחה למאסטרו יצחק (איצקו) ז"ל
(15/09/1930 - 07/02/2017)     (  -  )

איצקו נולד בשנת 1930 בסרייבו שביגוסלביה. להוריו יוסף ולינה מאסטרו, ולאחיו הבכור דוד.
הוא למד בבית ספר יהודי חילוני ובגיל 9 הצטרף לשומר הצעיר. בזמן המלחמה, בשנת 1939, עברו בבית המשפחה פליטים רבים. בשנת 1940 אחיו דוד עלה לארץ בקבוצת נוער.
לאחר ששמעו על מחנות הריכוז, יחד עם מאות יהודים, בורחת המשפחה לקרואטיה שבשליטה איטלקית, לאי קורצ'ולה ובהמשך לבארי שבאיטליה. שם הם פוגשים חיילים מהבריגדה היהודית, ששרתו בצבא הבריטי ומחליטים לעלות לישראל. הם מפליגים באונייה לאלכסנדריה, ממנה ברכבת לישראל.
איצקו מצטרף כילד חוץ לקבוצת "נשר" במוסד החינוכי בקבוץ משמר העמק. שם הוא פוגש את מי שהופך להיות חברו הטוב ראובן רובּלי.
כשמשמר העמק פונתה גם מנעריה, במלחמת העצמאות, הם מתעקשים להישאר ולוחמים בקרבות משמר העמק.
לאחר הלימודים הם מתכננים להפליג, אבל פוגשים חברים מברעם שאומרים להם: "עזבו שטויות, בואו והצטרפו אלינו". הם מגיעים לכפר בירעם יחד עם לילי וגדי.
בשנת 1950, הגיעה לכפר בירעם תלמה, הנקלטת הראשונה, שהצטרפה לצוות הצאן. בין הכבשים ושדות המרעה, ליבלבה אהבתם...
בשנת 1952 הם מתחתנים במסיבת "הרועים הרֵעים". גיל בנם הבכור נולד בשנת 1952, יוסי בשנת 1955, רחלי ב - 1962 ואורלי ב- 1967. לאיצקו ותלמה 15 נכדים ו 6 נינים שלכולם יש מקום מיוחד בליבם ובביתם.
בכפר ריכז איצקו את הקבוצה שפתחה קווי אש ביער האלונים. בהמשך עבד בענף הצאן שנים רבות, יצא לפעילות בשומר הצעיר, בה אירגן קומונות עירוניות של בני קיבוצים. שנים רבות עבד במטע במגוון עבודות. אהב לרסס ונהג לומר: "אני מסתכל בפליאה על מלחמת האור בחושך בה תמיד האור מנצח" וגם: "אין דבר יותר יפה מפריחת האגסים לאור הירח". הוא יזם את קטיף קבוצות הנערים מהמוסדות החינוכיים בארצנו ועורר בהם השראה. הוא גידל דורות קוטפים ששלחו לו מכתבים והמשיכו להוקיר אותו. ניהל את חוות מתתיהו, חזר למטע ועד לפני שנתיים היה אחראי על השילוט של הנטיעות החדשות.
הוא התעקש לנסוע בדרך כורכר, דאג שתהפוך לכביש שזכה שיקרא על שמו: "כביש איצקו" ששיפר מאד את נסיעת הטרקטורים, שגררו מיכלים עמוסי פרי.
איצקו מילא תפקידים רבים בברעם: היה מזכיר קיבוץ מספר פעמים, ריכז את ועדות חברה, חינוך, בנים, ריכז את המטע ועוד.
איצקו ממייסדי ברעם ובוניה, הפך באופן טבעי ל"מחתן" הרישמי, בטיקסי החתונות הברעמיים. שוב ושוב היה קורא ברוח טובה מהכתובה הברעמית שכתבה רבקה זיו: "נאמר לדבק טוב, כי מהיום והלאה... שותפים אנו בעמל היום ובמנוחת הלילה" והיה מתבונן מבט רב משמעי בדרך כלל בחתן...
הוא היה מחובר באופן הטבעי ביותר למיקרופון. זכורים חגי מטע אותם הינחה ברוח טובה, הומור ושפע פירגונים ופרשנויות.
איצקו שהיה קם כל בוקר, "עם צליל מנדולינה בלב", היה נדיב, פתוח, לבבי ואוהב, הוא ניחן ביכולת מופלאה להתחבר ולחבר, בברעם היה מעמודי התווך, מאושיות המקום. הוא היה מפשר, מחייך, משפיע, בדרכו המיוחדת, אוהבת האדם.
במהלך חייו, בדרכו, הוא מימש את "מדור לדור יביע אומר", סיפר את סיפור תולדות ברעם, חיים בכפר בירעם, והחיבור לעקורי בירעם והיה שותף פעיל בניסיונות למצוא פתרון .
איצקו איש הגליל, אוהב הארץ, למד הדרכת טיולים בתל-חי, בשנים האחרונות הדריך בחצר תל-חי בהתנדבות. הוא היה איש של שכנות טובה והיה נוהג לומר שהוא לא מפחד להיתקע ב - 2 בלילה כי בכל מקום יש לו חברים. הוא היה נוהג להגיע בקביעות לטקסי יום הזיכרון בחורפש, בה היו לו חברים רבים כמו בכל האזור. איצקו הוביל את שיפוץ הפילבוקס, בדרך למטע, שהוא פינת מורשת קטנה ויפה.
ביתם של תלמה ואיצקו הוא בית חם, מטופח, פתוח, מחבק ונדיב, למשפחה הרחבה, ולבאיו המגוונים: מאומצים, בני גרעינים, מתנדבים, חברות וחברים של ילדיהם, שלא פעם זכו לארוחות ארבע עם מעדנים כמו שמאלץ, מאפה תמרים ואגוזים פרי ידיה של תלמה ועוד.
לאיצקו הייתה היכולת להתחבר ללב ילדים וזקנים, מתנדבים, שכנים, נוצרים, דרוזים, מוסלמים, לבני אדם.
הוא הנחיל לנו את הברכה המסורתית הנפלאה: "בריאות ונחת" יחד עם חיוכו הטוב, מאיר הפנים והלב.

איצקו נפטר בבית סבים, שהיה יוזם ושותף להקמתו, מוקף בבני משפחתו המסורים, שהיו איתו, טיפלו, תמכו, עודדו וליוו אותו בחיבוק מעורר השראה.
גם במחלתו נשאר איצקו חייכן, עם רוח טובה וניצוץ איצקואי מופלא שזכינו לחוות במשך כל חייו המלאים והטובים.
איצקו יקירנו - נוח על משכבך בשלום, תהא נשמתך צרורה בצרור החיים וזיכרך מבורך.


הוסף



< חזרה לאתר הנצחה
מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות