פרידה מבוב בוב נולד ב-1/7/1929 בריגה, בירת לטביה. כשהיה בן 4 עלתה המשפחה ארצה והוא מאז- ילד תל- אביבי. גר ברחוב ארנון , בן להורים אנשי תרבות ומטפחים. חבריו לתנועה זוכרים ילד פעיל בקבוצה מגובשת המרבה בטיולים ופעילות צופית.
הוא המשיך את לימודיו בבית הספר המקצועי "מקס פיין", פעיל בתנועת השוה"צ בעל חוש הומור ומתבדח. נער חברותי, חברה'מן.
התגייס לפלמ"ח עם הגרעין, למרות שהיה מדריך בתנועה וציפו שיישאר בהדרכה. הוא התעקש על גיוסו לפלמ"ח. השתתף בקרב עירק אל מנשיה ונפצע בהפגזה הקשה שהונחתה על הלוחמים.
בוב היה הגזבר ובא הכוח הראשון של ברעם, והיה קפדן ואחראי ביותר. מסודר ברישומיו ודקדקן.
הוא עבד במסגרייה ואחר עבר עם קבוצה מחניכי ביה"ס בעלי ההכשרה המקצועית למפעל המוקם בברעם. עבד במחלקת המתכת.
ואחר היה משווק של המפעל , בעיקר לאירן, בה הספיק לבקר 3 פעמים. משנותקו הקשרים הללו ואלכ"ם עברה למוצרי פלסטיק- המשיך בשיווק בארץ ויצר קשרים מצוינים עם הלקוחות .הוא היה חבר אמין, ניתן תמיד לסמוך עליו והיה בעל "כתפיים רחבות" תרתי משמע.
הוא יצא לפעילות ב"ספריית הפועלים", ומהפעילות- חזר למפעל.
לאורך שנים היה שחקן פעיל במחזות שהעלו החברים בחגים מיוחדים, ובזכות קולו העמוק ונוכחותו המרשימה היה קריין מבוקש. ותמיד קרא את ה"יזכור" בערב הזיכרון. וכשקרא את שמות הנופלים הקשורים לברעם – ריגש את הציבור. בשנה האחרונה הוא קרא בקולו העמוק – בישיבה. זה הקול הגדול שליווה אותנו לאורך שנים, והוא חלק מהמורשת הברעמית.
בוב היה איש משפחה מסור ואוהב, לילדים ולאתי רעייתו, אותה ליווה שנים רבות בחוליה. אחרי פטירתה לא שקע בבידוד גם כשהוגבל בתנועה. הוא מצא הנאה בגינתו והיה משגיח בקפידה על הגנן שטיפל בה, הוא נסע מידי בקר למועדון ה"סבבא" והשלים עבודות פסיפס צבעוניות ונעימות לעין.
בוב זכה לילדים מסורים ואוהבים באופן מיוחד, וביחד עם הטיפול המסור של דולפי המטפל המסור, זכה לשנים טובות ומספקות , של קשרים אנושיים טובים, בריאות סבירה וסדר יום קבוע.
יהי זכרו ברוך
|
