 אתי עצמון
דברים בהלוויה
אתי האדומה, כך אזכור אותה.
היא נולדה להורים שהתחילו את פעילותם במפלגה הקומוניסטית בבריסק שבפולין. אביה נרדף בשל כך ע"י השלטונות ונאלץ בסופו של דבר לברוח לארץ ולהביא לכאן את אשתו וחמשת ילדיו. אתי כבר נולדה בארץ. היא נולדה בפורים ומכאן שמה אסתר.
המשפחה גרה תקופה קצרה בצפון תל-אביב, משם עברה לשכונת פלורנטין, שם עברה אתי את ילדותה והתבגרותה, שם פגשה את האנשים קשיי היום.
גם בארץ להיות קומוניסט לא היה כבוד רב ובעיקר אי אפשר היה להתפרנס מזה. האב היה נהג משאית ומצא את לחמו בקושי. המצוקה הכלכלית גיבשה כבר אז את תודעתה הפוליטית והיא שהביאה את אתי להחליט להצטרף לחברת "צבר" בקיבוץ שער הגולן. בשנת 1954 הגיעה הקבוצה לשל"ת בברעם. אתי התאקלמה כאן נהדר, בכלל הייתה אדם בלי הרבה מעצורים וזה עזר לה כשהגיעה למקום חדש ולעיתים זה היה לה לרועץ.
כאן הכירה את בוב, האהבה פרחה וחגגנו חתונה. אתי ובוב ידעו חיים יפים בברעם. כאן נולדו ארבעת ילדיהם, גאוותם ושמחתם. כמו חברים רבים גם אתי התנסתה בעבודות שונות בקיבוץ. היא עבדה בבישול, הייתה אקונומית, עבדה בבית-ילדים וגם ריכזה את מחסן הבגדים שנקרא אז קומונה, שם שביטא ערכים חשובים בימים ההם.
לבסוף התבייתה על המזכירות הטכנית. שם היה לה כר נרחב לפיתוח קשרים פנים וחוץ קיבוציים ועד למשרד הפנים בצפת ואף יותר מזה. אתי הייתה פעילה מאד גם בתחום החגים בקיבוץ ובמשך שנים הייתה אחראית על חגיגות יום העצמאות בברעם. הייתה אדם שמח מטבעה, אהבה מאד לשיר ולא החמיצה הזדמנות לעשות זאת.
אהבה לעסוק בעבודות יד, רקמה וגם סרגה.
הייתה ערה וסקרנית לכל שאלות חיינו הקיבוציים והלאומיים. תמיד היו לה עמדות שמאלניות, אותן ינקה עם חלב אמה וגובשה מתוך מציאות חייה.
לימים הופיעו סימני המחלה הראשונים. כאשר פוענחה מחלתה היה זה מאוחר מדי מכדי לעזור הרבה. הניתוח לפני 8 שנים גילה לנו את הקלפים והבנו מה גרם לכל הסבל הרב שעברה. עם כל הקושי שעובר עליה באותם ימים היא יודעת ליהנות ממה שאפשר ובעיקר מהצלחת ילדיה ולידת נכדיה ונכדותיה. כל אלה עזרו לה להתמודד עם איכות החיים הקשה שהמחלה גרמה לה. כבר הזכרתי את ערנותה וסקרנותה. גם בימים הקשים שעליית כל מדרגה ועשיית כל צעד דרשו מאמץ עליון, היא לא התעצלה והייתה נוסעת אחת לשבוע להשתתף בפעילות בבית ותיקי הגליל ונהנתה מאד.
המעבר לבית "סבי"ם", גרם לה הרבה שמחה. שנה זו, אחרונה בחייה, סגרה לה את מעגל החיים עם הרבה נחת ורוך. טוב שהסבל שלפני המוות לא נמשך הרבה והיא לא ידעה שהיא נקטפת מחיינו.
יהי זכרה ברוך! |
