אורה בן-ארצי – הספד את קורותיה טוותה אורה על גבי שטיח קיר ייחודי ויפהפה, התלוי בביתה, המספר את סיפורה ואת התחנות בדרכה.
אסטל מן, אורה בן-ארצי, נולדה ב-10.7.1943 בפריז.
את ילדותה עברה בצל מלחמת העולם השנייה. היא נתלשה מזרועות אמה ועברה שנים קשות בכפר נידח בצרפת ללא הורים. את אביה פגשה שוב אחרי שנים, כשהסתיימה המלחמה והוא שוחרר ממחנה שבויים בצבא הצרפתי.
"...כשהייתי בת 5, בשנת 1939, הצרפתים גייסו את אבי לצבאם ולאחר כמה חודשי מלחמה הגרמנים השתלטו על צרפת ואז אבי נלקח כשבוי מלחמה בשבי הגרמנים. הוא עד 1945 כשבוי מלחמה יהודי בסטלאג 17.
אמי ואני חיינו בפריז עד שב-1942 המצב החמיר ואמי החליטה שנעבור לצרפת החופשית. מצאנו אדם שהסכים להעביר יהודים עבור סכום רציני. ברגע האחרון אמי התחרטה והמעביר הלשין עלינו. מיד לאחר מכן השוטרים הצרפתים התדפקו על דלתנו ואני פתחתי את הדלת. שנים זה רדף אותי, איך אני שידעתי שאסור פתחתי להם את הדלת?
אמי מיד הבינה במה מדובר ולקחה הצידה את אחד מהשוטרים ונתנה לו את כל תכשיטיה תמורתי. השוטר הסכים בתנאי שאני אעלם מהסביבה. התמונה שאני זוכרת מאותו רגע היא שאימא שלי התעלפה בחדר המדרגות ולאחר מכן נודע לי שלקחו אותה לאושוויץ.
השוערת של הבית הסתירה אותי במרתף לתקופת מה ולאחר זמן מה הרגישה שהמצב החמיר. דודתי לקחה אותי אליה עם שלושת ילדיה הקטנים שבינתיים גם אביהם נלקח למחנה ריכוז. דודתי שהרגישה שהחגורה מתהדקת סביב צווארינו החליטה להעבירנו לכפר קטן ונידח מחוץ לפריז, שם חיינו עד לסוף המלחמה. אנחנו הילדים נשארנו לבד בזמן שבינתיים גם דודתי נלקחה לאושוויץ..."
כשבגרה, בתחילת שנות ה-50, הגיעה אורה לקן השומר-הצעיר בפריז ושם הכירה את חבריה לגרעין "משעולים", איתם עלתה לישראל, לקבוץ ברעם. הלהט, האופטימיות, המסירות לציונות, לאידיאל הסוציאליסטי, לבניית מדינת ישראל ולבניית הקבוץ, ליוו אותה מאז אותם ימים.
כאשר הגיעה לברעם עבדה במטע ובכרם, בצרה וזימרה מספר שנים. בהמשך עבדה במקומות שונים, בעיקר בקומונה ובמכבסה.
אורה הכירה את פסח ז"ל בברעם, בה התחתנו והקימה בית ומשפחה. נולדו להם ארבעה ילדים: רותי, אריה, אלי ועוזי שעד יומה האחרון היו מרכז חייה. אורה העניקה אהבה ותשומת לב ללא גבולות לילדיה ונכדיה.
אורה בנתה וטיפחה בית חם, פתוח, המלא ביצירותיה. היא בישלה ואפתה והייתה נדיבה ומעניקה. לאחר שפסח ז"ל נפטר היא המשיכה בדאגה, טיפול וטיפוח משפחתה וזכתה לשמחות בקרב משפחתה ולנכדים אותם אהבה.
אורה נתנה ביטוי ליצירתיותה בעבודות יד מיוחדות ונהדרות, רבות דמיון והשראה. היא חתרה לשפר את יצירתה והמשיכה ללמוד וללמד.
אורה תפרה תחפושות מקוריות וצבעוניות לילדים וחדר התחפושות ב"ספיר" היה חלק מנוף חברת הילדים.
זיכרונות עוגותיה המיוחדות והיצירתיות, הבובות אותן העניקה עם כל הלב, מאור פניה ופירות המרציפן אותם עשתה ואף לימדה לעשות.
החיוניות של אורה הייתה ללא גבולות, היא הרבתה לנסוע על אף מגבלותיה. היא הייתה סקרנית, רצה להכיר, לראות, ללמוד, ליהנות. אהבה את הים והבריכה.
אורה הקרינה ידידות, אופטימיות וסימפטיה, היא אהבה לצחוק וזכתה להיות אהובה בקרב משפחתה וחבריה.
יהי זכרה ברוך!
|
|
|
|
