הספד – בועז קופמן
הספד... כנראה זו דרכו של עולם. לא לעולם חוסן, תרתי משמע ולא בכדי נאמר: "מלח הארץ".
בועז תמיד יישאר בזיכרוננו בחור חסון, גבוה ויפה תואר, כאשר העבודה תמיד במקום הראשון אצלו. ילדותו של בועז לא הייתה קלה. מגיל צעיר חי בבית עם אם חורגת ואביו עבד קשה לפרנסת המשפחה.
באותם ימים הייתה חברותו בשומר-הצעיר קרן האור בחייו. הוא היה חבר בקבוצת "שחף" המיתולוגית מקן מרכז, שחבריה המשיכו לקיים פגישות שנתיות במשך שנים רבות בבגרותם.
את ראשית דרכו העצמאית החל בחברת הנוער בשריד ומשם טבעי ביותר שהתגייס לפלמ"ח. לאחר שעבר קורס מכי"ם קיבל את הפיקוד על הכשרת נגבה ויצא איתם לגדוד השביעי בפלמ"ח. עם תום מלחמת השחרור עלה עם חבריו מגדוד "אילון" לברעם ונימנה עם שכבת המייסדים של הקבוץ. במרוצת הזמן הקים משפחה עם שרה ונולדו ארבעה בנים ושישה נכדים, לתפארת ושמחת המשפחה.
בועז הקים בברעם את ענף הצאן ושנים רבות פעל להצלחת הענף, עד שבשנות ה-70 הוחלט לסגור את הענף. זמן מה שימש כנהג בית ולאחר שנים השתלב בקואופרטיב "הגליל העליון", בתחילה כנהג ובהמשך כמחסנאי.
בשנים אלו היה בועז עסוק מדי ולא התפנה להקדיש את זמנו לתחביבו משכבר הימים והוא הציור. לקראת הפרישה מהעבודה תכנן בועז להקדיש את זמנו לעיסוק בתחום זה.
היו לו תכניות רבות ושונות שאותן לא הצליח להגשים, כי בשנתיים האחרונות הידרדרה בריאותו ולבו נחלש. נעשו מאמצים רפואיים שונים להקל עליו. שרה רעייתו המסורה, ליוותה אותו בכל הטלטלות הרבות והקשות האלה, באהבה ובתמיכה למופת, אך כל זה לא עזר ובועז גווע לנגד עינינו, צלול מאד ועם חוש הומור, עד לרגע האחרון.
וכך נזכור אותו.
יהי זכרו ברוך!
כתב וקרא בוב עצמון בהלוויתו של בועז.
|
|
|
|
