 עמנואל גוטמן יקירנו נולד בשנת 1945 בעיר בקאו שברומניה. בנם של לופו ואסתר גוטמן, אחיהם של אילן ושמעון.
ברומניה גרה המשפחה באחוזה גדולה יחד עם עוד קרובים.
בשנת 1950 עלתה המשפחה לישראל והתיישבה ברחובות. אבי המשפחה היה סוחר נעליים.
בשנת 1958 הגיע לברעם במסגרת חברת הנוער הראשונה שלנו – "צוקים", שהיו בני הנוער הראשונים בברעם. עמנואל היה ווז ווז אשכנזי בהיר, בחברת הנוער שרובה היה ממוצא ספרדי. מייד השתלב, היה מקובל ואהוב, מאז ועד עצם היום הזה.
זכורים מעשי קונדס כמו הוצאת פקקי החשמל בדיוק כשהמחנכים רבקה, תלמה ואריה ז"ל רצו לשתות קפה.
עמנואל הקים את פינת החי של הנוער, בה טיפל וטיפח. זכורה לכל הקופה אווה... עמנואל בלט באהבתו הרבה והיה קשור מאד לבעלי החיים. בהמשך הוא הקים את משק החי של הילדים וטיפח שובך יונים מיוחדות שגידל והיה קשור אליהן. בעלי החיים הייתה אהבה גדולה מאד שלו.
בגיל 17.5 התגייס לצבא, לנח"ל. הוא יצא באחוזים להנדסה קרבית והיה פלס בשדות מוקשים. בהמשך יצא לקורס קצינים.
מלכה אשתו הצטרפה בצבא ל"צוקים" וכך הם נפגשו. בשנת 1967 הם התחתנו. אחרי שבוע פרצה מלחמת ששת הימים בה לחם כמו גם במלחמת יום כיפור.
למלכה ולעמנואל 4 בנים: רביב נולד בשנת 1968, עינב בשנת 1971, אוהד בשנת 1979 ולביא בשנת 1985, ו-3 נכדים: רואי בן 6.5 ומאיה בת 4.5 – ילדי עינב והדס ודניאל בן עשרה חודשים בנם של רביב וקטלינה. עמנואל היה מסור לנכדיו, אהב אותם, שיחק איתם וטיפל בהם. אהב לקחת אותם לקניון, אהב שישנו בביתו, נהג להסיע בקביעות את רואי להסעות לבית הספר. רואי שאל את הדס: "למה זה קרה לי עכשיו, סבא שלי צעיר..." וגם: "י יסיע אותי עכשיו?"
עמנואל היה גאה במשפחתו הגדולה והמוצלחת. נשות וחברות הבנים התקבלו ברוחב לב, בנדיבות ובאהבה.
כשהיה נער בברעם עבד בלול וגם אחרי הצבא. עבד במטע. היה אקונום, רכז קניות, אחראי על המשק חי. עמנואל היה מעורב מאד בענייני בטחון, כרב"ש של ברעם וכמא"ז של דובב. היה בקשר עם משמר הגבול. התקרב לשומרים הדרוזים שלנו ויחד עם חברים נוספים מברעם פקד מדי שנה את בית העלמין בחורפיש בימי הזיכרון והתמיד באחריותו על זרי הפרחים שדאג בברעם, בתצפית רחימוב ובחורפיש.
שנים רבות כפי שאמר בחיוך רחב: "מנהל צי הרכב" המתפתח של ברעם. הוא צלח את המעבר מלוח הרכב, העיפרון והמחק את תוכנת הסדרנות הממוחשבת והמשוכללת שהביאה את הסידור לבתינו.
עמנואל הצטיין בסבלנות אין קץ והיה עונה באדיבות וחפש פתרונות. הוא נתן שרות בחיוך ורוחב לה, הוא אהב לעזור – כל דבר שידע לעשות נתן, עם היו צריכים, אם היו מבקשים.
תחום נוסף עליו היה אחראי הוא תחום התברואה וההדברה. בכל שעה ושעה היה מגיע לעזור ותמיד ברוח טובה, ללא תלונות ובחיוך.
משפט המפתח שלו היה: "אין בעיה"...
עמנואל היה פותח את חדר האוכל בחמש בבוקר, שותה קפה, מפטפט עם עובדי השלחין, המדגה והמטע, מוסיף איזה סיפור, איזו התייחסות מיוחדת, זורק משפטים ברומנית, ברוח טובה, בהומור ובלבביות. הוא אהב לפאר את עצמו והכיר בערך עצמו. נהג לומר: "הייתי מפקד בצבא, או תראי כמה אנשים באו לחגוג אתנו... כמה אנשים מעריכים אותנו".
עמנואל אהב סרטים הודים וסדרות בערוץ ויווה. אסור היה להפריע לו כשצפה. היה מחובר את הילד שבו ואהב דברים פשוטים. היה עממי, אוהב אדם, אופטימי ואהוב. היה מהנחמדים והאהובים ביותר אצלנו, היה בעל נוכחות מיוחדת במינה, ססגונית, טובה, מלאה בהומור. היה איש רעים, מסביר פנים וחם.
עמנואל נהרג בפתאומיות טרגית בתאונת דרכים שהשאירה אותנו נדהמים והמומים.
יהי זכרך ברוך! |
